משנה ט: שְׁלשָה אַחִין נְשׂוּאִין שָׁלשׁ נָכְרִיוֹת, וּמֵת אַחַד מֵהֶן, וְעָשָׂה בָהּ הַשֵּׁנִי מַאֲמָר, וָמֵת, הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת, שֶׁנֶאֱמַר וּמֵת אַחַד מֵהֶם, יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ, שֶׁעָלֶיהָ זִקַּת יָבָם אֶחָד, וְלֹא שֶׁעָלֶיהָ זִקַּת שְׁנֵי יְבָמִין. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מְיַבֵּם לְאֵיזוֹ שֶׁיִּרְצֶה, וְחוֹלֵץ לַשְּׁנִיָּה. שְׁנֵי אַחִין נְשׂוּאִין לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וּמֵת אַחַד מֵהֶן, וְאַחַר כָּךְ מֵתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל שֵׁנִי, הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עָלָיו עוֹלָמִית, הוֹאִיל וְנֶאֶסְרָה עָלָיו שָׁעָה אֶחָת:
משנה ט: משנתנו מבארת את הדין באשה הזקוקה ליבום מחמת שני יבמים שמתו: שְׁלשָה אַחִין שהיו נְשׂוּאִין שָׁלֹשׁ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת – זרות זו לזו, וּמֵת אֶחָד מֵהֶן – מהאחים, וְעָשָׂה בָּהּ הַשֵּׁנִי מַאֲמָר – קידש את יבמתו קדושין דרבנן, וּמֵת גם הוא ללא בנים, ונפלו אשת הראשון ואשת האח השני לפני האח השלישי, ועתה אשת הראשון זקוקה ליבום מהאח השלישי גם מחמת מיתת האח הראשון, שהרי עדיין לא נעשה לה יבום ממש על ידי האח השני, וזקוקה היא ליבום נוסף גם מחמת האח השני שעשה בה מאמר, ומאמר זה הוא קדושין דרבנן, וכיון שמת מתוך קדושין אלו, צריכה היא יבום מדרבנן, הֲרֵי אֵלּוּ – אותה יבמה שנפלה מהאח הראשון, ואשת האח השני, חֹלְצוֹת, וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת, והטעם שהן אסורות ביבום, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כה ה) 'כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין לוֹ, לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר, יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ', ויש לדייק מכך, שרק יבמה שֶׁעָלֶיהָ זִיקַת יָבָם אֶחָד מתייבמת, וְלֹא יבמה שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ זִיקַת שְׁנֵי יְבָמִין.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מִיַּבֵּם לְאֵיזוֹ שֶׁיִּרְצֶה, וְחוֹלֵץ לַשְּׁנִיָּה, כיון שרבי שמעון סובר שאין מאמר עושה קנין קלוש, אלא או שהוא קונה קנין גמור או שאינו קונה כלל, וממילא, אם המאמר שעשה האח השני קנה קנין גמור, הרי הפקיע השני במאמרו לגמרי את זיקת האח הראשון, וכשמת הניח שתי נשים הזקוקות ליבום, ורשאי לייבם רק אחת מהן, והשניה נפטרת ללא חליצה. ואם אין מאמר קונה כלל, הרי יש כאן אשה אחת שזיקתה אליו מחמת האח הראשון שמת, ואשה אחת שנפלה לו ליבום מהאח השני, ואין אחת מהן באה מכח שני האחים, ולפי צד זה היה רשאי לייבם אפילו את שתיהן, אך כיון שהדבר ספק, הרי הוא מייבם אחת מהן, שהיא ודאי מותרת לו, וחולץ לשניה [אבל אינו רשאי לייבם את שתיהן, כיון שלפי הצד שמאמר קונה קנין גמור, הרי הן שתי יבמות הנופלות מאח אחד, ואסור לו לייבם את שתיהן].
משנתנו מביאה שוב את הדין שעיקרו הובא כבר לעיל, שאשה שבשעת מיתת בעלה לא נפלה מיד ליבום, אינה נופלת ליבום לאחר זמן: שְׁנֵי אַחִין שהיו נְשׂוּאִין לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וּמֵת אֶחָד מֵהֶם, ובאותה שעה לא הוזקקה ליבומו, שהרי היא אסורה עליו באיסור ערוה של 'אחות אשה', וכיון שאינה זקוקה ליבומו הרי היא אסורה עליו באיסור אשת אח שלא במקום מצוה, וְאַחַר כָּךְ מֵתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל שֵׁנִי, אף על פי שבדרך כלל מותר לאדם לישא את אחות אשתו לאחר שמתה אשתו, מכל מקום כאן הדין שונה, והֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עָלָיו עוֹלָמִית, הוֹאִיל וְנֶאֶסְרָה עָלָיו שָׁעָה אַחַת באיסור 'אשת אח שלא במקום מצוה', אין איסור זה פוקע ממנה לעולם, ואין אומרים שכיון שפקע ממנה כעת איסור 'אחות אשה', תחזור אליה מצוות יבום, אלא אסורה עליו לעולם.
