פרק ד, משנה א: הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ, וְנִמְצֵאת מְעֻבֶּרֶת, וְיָלְדָה, בִּזְמַן שֶׁהַוָּלָד שֶׁל קְיָמָא, הוּא מֻתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו, וְלֹא פְסָלָהּ מִן הַכְּהֻנָּה. אֵין הַוָּלָד שֶׁל קְיָמָא, הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא אֲסוּרָה בִקְרוֹבָיו, וּפְסָלָהּ מִן הַכְּהֻנָּה:
פרק ד, משנה א: נאמר בתורה בתחילת פרשת יבום (דברים כה ה) 'כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ', הרי שכל פרשת יבום נאמרה רק במקרה שלא הניח המת בנים. פרק זה עוסק באופן שהניח המת אשה מעוברת, וילדה לאחר מיתתו, וכן באופנים שבהם נעשתה חליצה או יבום ואחר כך התברר שהיא מעוברת:
הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ, וְנִמְצֵאת מְעֻבֶּרֶת, וְיָלְדָה, בִּזְמַן שֶׁהַוָּלָד שֶׁל קַיָּימָא, הרי התברר למפרע שלא היתה זקוקה כלל ליבום או חליצה, וממילא מעשה החליצה שעשו אינו כלום, ודינה ככל אשת אח לאחר מיתה שלא במקום יבום, הוּא – אחי המת, שחלץ לה, מֻתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, כיון שאינה נחשבת כחלוצתו כלל, וְהִיא מוּתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו, וְלֹא פְּסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָה, כיון שרק חליצה כשרה פוסלת מכהונה, ולא חליצה כזו שלא היה בה צורך כלל.
אבל אם לאחר שילדה הוברר שאֵין הַוָּלָד שֶׁל קַיָּימָא, והיינו שמת בתוך שלשים יום ללידתו, שדינו כנפל, הרי התברר למפרע שאכן היתה היא זקוקה לחליצתו, ודינה ככל אשת אח שנפטרה בחליצה, שדינה כגרושתו, ולכן הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, כגון אחותה בחייה, או אמה ובתה גם לאחר מיתתה, וְהִיא אֲסוּרָה בִּקְרוֹבָיו, וּפְסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָה, כדין חלוצה, הפסולה מדרבנן לכהן כמו גרושה.
