משנה ב: הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ וְנִמְצֵאת מְעֻבֶּרֶת וְיָלָדָה, בִּזְמַן שֶׁהַוָּלָד שֶׁל קְיָמָא, יוֹצִיא וְחַיָּבִין בַּקָּרְבָּן. וְאִם אֵין הַוָּלָד שֶׁל קְיָמָא, יְקַיֵּם. סָפֵק בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן, סָפֵק בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן, יוֹצִיא וְהַוָּלָד כָּשֵׁר, וְחַיָּבִין בְּאָשָׁם תָּלוּי:
משנה ב: עתה דנה המשנה במי שנהג שלא כדין, ולא המתין לאחר מיתת אחיו, אלא ייבם מיד את אשת אחיו, ולאחר זמן הוברר שהיא מעוברת: הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ, וְנִמְצֵאת מְעֻבֶּרֶת, וְיָלְדָה, בִּזְמַן שֶׁהַוָּלָד שֶׁל קַיָּימָא, הרי התברר שלא היתה זקוקה כלל ליבום, ובא על אשת אחיו שלא במקום מצוה, ולכן יוֹצִיא מיד את אשת אחיו [ואינה צריכה גט, שהרי אין קדושין תופסים בחייבי כריתות], וְחַיָּיבִין בַּקָּרְבָּן על חטא זה. אם אֵין הַוָּלָד שֶׁל קַיָּימָא, הרי התברר שאכן היתה זקוקה ליבום, ולכן יְקַיֵּם. נולד הולד לאחר שבעה חודשים מזמן היבום, והרי הוא סָפֵק אם הוא בֶּן תִּשְׁעָה חודשים, ונולד לָרִאשׁוֹן, ולא היתה זקוקה ליבום, סָפֵק אם הוא בֶּן שִׁבְעָה חודשים, ונולד לָאַחֲרוֹן, והיה היבום כדין, יוֹצִיא את יבמתו, כיון שזהו ספק איסור, וְהַוָּלָד כָּשֵׁר בתורת ודאי, שהרי ממה נפשך, אם הוא בנו של הראשון ודאי הוא כשר [אף שהתייבמה אמו באיסור לאחי בעלה אין זה פוסל את הולד שכבר היתה מעוברת בו קודם לכן], ואם אין הוא בנו של הראשון הרי התייבמה אמו כדין, והוא בן כשר של השני, וְחַיָּבִין מספק בְּאָשָׁם תָּלוּי על ביאה זו שהיא ספק איסור.
