משנה יב: הַמַּחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ, וְהַנּוֹשֵׂא חֲלוּצָתוֹ, וְהַנּוֹשֵׂא קְרוֹבַת חֲלוּצָתוֹ, יוֹצִיא, וְהַוָּלָד מַמְזֵר, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין הַוָּלָד מַמְזֵר. וּמוֹדִים בְּנוֹשֵׂא קְרוֹבַת גְּרוּשָׁתוֹ, שֶׁהַוָּלָד מַמְזֵר:
משנה יב: משנתנו דנה בנישואי איסור מסוימים, מתי הולד מהם ממזר: הַמַּחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ לאחר שנשאת לאחר, והדבר אסור מן התורה באיסור לא תעשה, שנאמר (דברים כד ד) 'לֹא יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה כִּי תוֹעֵבָה הִוא לִפְנֵי ה", וְהַנּוֹשֵׂא חֲלוּצָתוֹ – את אשת אחיו לאחר שחלץ לה, שהיא אסורה עליו באיסור לא תעשה, כפי שדרשו חכמים לעיל מהפסוק (דברים כה ט) 'אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה', שכיון שלא בנה, אלא חלץ, שוב אסור לו לבנות לעולם. וְהַנּוֹשֵׂא את קְרוֹבַת חֲלוּצָתוֹ [והיינו כדעת רבי עקיבא, הסובר שחלוצתו דינה כאשתו, וכשם שאחות או בת אשתו אסורה עליו כך אחות או בת חלוצתו אסורה עליו], יוֹצִיא, וְהַוָּלָד מַמְזֵר, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא, הסובר שולד הנולד מאשה האסורה על האדם באיסור לא תעשה, הרי הוא ממזר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין הַוָּלָד מַמְזֵר, לפי שאין ממזר אלא מנשים האסורות על האדם באיסור כרת. וּמוֹדִים חכמים בְּנוֹשֵׂא את קְרוֹבַת גְּרוּשָׁתוֹ, והיינו את אחותה או אמה או בתה, שהיא אסורה עליו באיסור כרת גם לאחר שגירש את אשתו, שֶׁהַוָּלָד מַמְזֵר, ואף אם אין בה חיוב מיתת בית דין, כגון באחות גרושתו.
