משנה י: הַיְבָמָה לֹא תַחֲלוֹץ, וְלֹא תִתְיַבֵּם, עַד שֶׁיֶּשׁ לָהּ שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים. וְכֵן כָּל שְׁאָר הַנָּשִׁים לֹא יִתְאָרְסוּ, וְלֹא יִנָּשְׂאוּ, עַד שֶׁיִּהְיוּ לָהֶן שְׁלֹשָה חֳדָשִׁים. אֶחָד בְּתוּלוֹת וְאֶחָד בְּעוּלוֹת, אֶחָד גְּרוּשׁוֹת וְאֶחָד אַלְמָנוֹת, אֶחָד נְשׂוּאוֹת וְאֶחָד אֲרוּסוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַנְּשׂוּאוֹת יִתְאָרְסוּ, וְהָאֲרוּסוֹת יִנָּשְׂאוּ, חוּץ מִן הָאֲרוּסוֹת שֶׁבִּיהוּדָה, מִפְּנֵי שֶׁלִּבּוֹ גַּס בָּהּ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּל הַנָּשִׁים יִתְאָרְסוּ, חוּץ מִן הָאַלְמָנָה, מִפְּנֵי הָאִבּוּל:
משנה י: משנתנו מבארת את דין 'שלשת חודשי הבחנה' שצריכה כל אשה להמתין לאחר שהתאלמנה או התגרשה, עד שתנשא לאחר: הַיְּבָמָה – אשה הזקוקה ליבום, לֹא תַחֲלֹץ וְלֹא תִּתְיַבֵּם, עַד שֶׁיֶּשׁ לָהּ – שיעברו מיום מיתת בעלה שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, כיון שאם תתייבם מיד יש לחשוש שהיא כבר מעוברת מבעלה הראשון, והרי היא אסורה על אחי בעלה כדין אשת אח שלא במקום מצוה, וכיון שאינה ראויה ליבום, אינה ראויה לחליצה, כפי שדרשו חכמים מפסוק.
עתה מוסיפה המשנה שאיסור זה שייך גם בשאר נשים, מחשש שתלד האשה לאחר שבעה חודשים, ולא יידעו האם זהו בנו של הראשון שנולד לאחר תשעה חודשי עיבור, או שזהו בנו של השני שנולד לאחר שבעה חודשים]: וְכֵן כָּל שְׁאָר הַנָּשִׁים שהיו נשואות, לֹא יִתְאָרְסוּ [-יתקדשו], וְלֹא יִנָּשְׂאוּ לאדם אחר, עַד שֶׁיִּהְיוּ לָהֶן – עד שיעברו מהמיתה או הגירושין שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, אֶחָד [-בין] בְּתוּלוֹת וְאֶחָד בְּעוּלוֹת, אֶחָד גְּרוּשׁוֹת וְאֶחָד אַלְמָנוֹת – בין אם התגרשה ובין אם התאלמנה, אֶחָד נְשׂוּאוֹת וְאֶחָד אֲרוּסוֹת, הגם שארוסה לא יכלה להתעבר מבעלה הראשון, שהרי היא אסורה עליו עד כניסתה לחופה, מכל מקום לא חילקו חכמים באיסור זה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַנְּשׂוּאוֹת יִתְאָרְסוּ – אפילו אשה שהיתה נשואה, ויתכן שהיא מעוברת, רשאית להתקדש לאחר בתוך שלשה חודשים אלו, כיון שאינה נכנסת לחופה ואינה עשויה להתעבר מהשני, וְהָאַרוּסוֹת יִנָּשְׂאוּ – ואשה שהיתה רק מקודשת ומת בעלה או גירשה, רשאית אפילו להנשא לאחר, כיון שאין חשש שהיא מעוברת מהראשון, חוּץ מִן הָאֲרוּסוֹת שֶׁבְּארץ יְהוּדָה, מִפְּנֵי שֶּׁלִּבּוֹ גַּס בָּהּ – רגיל בה, מאחר ובארץ יהודה היו נוהגים להתייחד לאחר הקידושין וקודם הנישואין, ובזמן זה יתכן שבא עליה והתעברה, ולענין זה דינה כנשואה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּל הַנָּשִׁים יִתְאָרְסוּ בתוך שלשה חודשים אלו, וכדברי רבי יהודה, אמנם חולק הוא עליו בדבר אחר, שרבי יהודה לא חילק בין אלמנה לבין גרושה, ורבי יוסי מחלק ואומר, חוּץ מִן הָאַלְמָנָה, שאסורה להתקדש מיד, מִפְּנֵי הָאִיבּוּל – מחמת האבילות על בעלה, והיינו שלשים יום לאחר מיתת בעלה, שבהם היא אסורה להתקדש לאחר [ולענין הארוסות לא התבאר האם סובר רבי יוסי כתנא קמא, שאוסר להנשא בתוך שלשה חודשים, או כדעת רבי יהודה המתיר להן להנשא, ונחלקו הראשונים בדעת רבי יוסי בענין זה].
