משנה ה: מִצְוָה בַגָּדוֹל לְיַבֵּם. לֹא רָצָה, מְהַלְּכִין עַל כָּל הָאַחִין. לֹא רָצוּ, חוֹזְרִין אֵצֶל גָּדוֹל וְאוֹמְרִים לוֹ, עָלֶיךָ מִצְוָה, אוֹ חֲלוֹץ אוֹ יַבֵּם:
משנה ו: תָּלָה בַקָּטָן עַד שֶׁיַּגְדִּיל, אוֹ בַגָּדוֹל עַד שֶׁיָּבוֹא מִמְּדִינַת הַיָּם, אוֹ בַחֵרֵשׁ, אוֹ בַשּׁוֹטֶה, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, אֶלָּא אוֹמְרִים לוֹ, עָלֶיךָ מִצְוָה, אוֹ חֲלוֹץ אוֹ יַבֵּם:
משנה ה: המשנה מבררת את דין היבום והחליצה במקום שהניח המת כמה אחים הראויים לכך: אדם שמת ללא בנים, והניח כמה אחים, מִצְוָה בַּגָּדוֹל לְיַבֵּם, לֹא רָצָה הגדול לייבם, גם אם רצה לחלוץ, מְהַלְּכִין עַל כָּל הָאַחִין לפי סדר גדלותם בשנים, מהגדול אל הקטן, שמא אחד מהם ירצה לייבם, ואם גם הם לֹא רָצוּ לייבם, חוֹזְרִין אֵצֶל הַגָּדוֹל וְאוֹמְרִים לוֹ, עָלֶיךָ מוטלת המִצְוָה, אוֹ חֲלֹץ אוֹ יַבֵּם.
משנה ו: אם תָּלָה הגדול את סירובו בְּכך שרצונו להמתין לאח הקָטָן עַד שֶׁיַּגְדִּיל, אוֹ אם האח הגדול מבין האחים שלפנינו תלה את סירובו בַּגָּדוֹל – באחיו הגדול ממנו, עַד שֶׁיָּבֹא מִמְּדִינַת הַיָּם, אוֹ בַחֵרֵשׁ, אוֹ בַשּׁוֹטֶה מבין האחים, ורצונו שימתינו עד שיתרפא ויהיה ראוי לייבם, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, אֶלָּא אוֹמְרִים לוֹ עָלֶיךָ מוטלת המִצְוָה, אוֹ חֲלֹץ אוֹ יַבֵּם.
