משנה ה: הָאוֹנֵס, וְהַמְפַתֶּה, וְהַשּׁוֹטֶה, לֹא פוֹסְלִים וְלֹא מַאֲכִילִים. וְאִם אֵינָם רְאוּיִין לָבוֹא בְּיִשְׂרָאֵל, הֲרֵי אֵלּוּ פוֹסְלִין. כֵּיצַד, יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּא עַל בַּת כֹּהֵן, תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. עִבְּרָה לֹא תֹאכַל בַּתְרוּמָה. נֶחְתַּךְ הָעֻבָּר בְּמֵעֶיהָ, תֹּאכֵל. כֹּהֵן שֶׁבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל, לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה. עִבְּרָה, לֹא תֹאכֵל. יָלְדָה, תֹּאכֵל. נִמְצָא כֹּחוֹ שֶׁל בֵּן גָּדוֹל מִשֶּׁל אָב.
משנה ה: משנתנו ממשיכה לברר את דיני אכילת תרומה: הָאוֹנֵס, וְהַמְפַתֶּה, שאין כוונתם לקדושין, וְהַשּׁוֹטֶה, שאין קדושיו קדושין, שבאו על אשה, לֹא פּוֹסְלִים אותה בביאתם מלאכול בתרומה, וְלֹא מַאֲכִילִים אותה בתרומה מכח ביאה זו, ובתנאי שהם כשרים לבא בקהל. וְאִם אֵינָן רְאוּיִין לָבֹא בַּקָּהָל, כגון ממזר ושאר פסולי קהל, הֲרֵי אֵלּוּ פּוֹסְלִין בביאתם.
מבארת המשנה, כֵּיצַד 'לא פוסלין', יִשְׂרָאֵל כשר שֶׁבָּא עַל בַּת כֹּהֵן, באונס או בפיתוי שלא לשם קדושין הרי זה לא פסלה, אלא תמשיך ותֹּאכַל בִּתְרוּמָה של בית אביה, כפי שהיתה מותרת בה קודם לכן. עִבְּרָה – אם התעברה אותה בת כהן מביאה זו, לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה, שהרי נאמר (ויקרא כב יג) 'וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ', ולאחר שהתעברה אינה 'כנעוריה'. נִתְחַתֵּךְ הָעֻבָּר בְּמֵעֶיהָ והפילתו, תחזור ותֹּאכַל בתרומה.
מבארת עתה המשנה כיצד 'לא מאכילין', היה האונס או המפתה כֹּהֵן שֶׁבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל, הרי זו לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה, כפי שהיתה אסורה באכילת תרומה קודם לכן, שהרי אינה לא בת כהן ולא אשת כהן, וביאה זו אין בכוחה להאכילה. עִבְּרָה – אם התעברה מביאה זו, גם כן לֹא תֹּאכַל, כיון שעובר אינו מאכיל את אמו בתרומה, שנאמר (ויקרא כב יא) 'וִילִיד בֵּיתוֹ הֵם יֹאכְלוּ בְלַחְמוֹ', ודרשו חכמים שרק מי שכבר נולד בכוחו להאכיל בתרומה, ולא מי שעדיין עובר הוא. אבל אחרי שיָלְדָה ולד זה, שהוא מיוחס לאביו והוא כהן, תֹּאכַל בתרומה, שהרי היא אמו של תינוק כהן, והרי היא אוכלת בתרומה מכוחו, נִמְצָא כֹּחוֹ שֶׁל בֵּן גָדוֹל מִשֶּׁל אָב, שהרי האב בביאתו אינו מאכילה בתרומה, כיון שלא היתה זו ביאה לשם קדושין, ואילו הבן, לאחר שנולד, מאכילה בתרומה.
