המשך משנה ה: הָעֶבֶד פוֹסֵל מִשּׁוּם בִּיאָה, וְאֵינוֹ פוֹסֵל מִשּׁוּם זֶרַע. כֵּיצַד, בַּת יִשְׂרָאֵל לַכֹּהֵן, בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל, וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בֵן, וְהָלַךְ הַבֵּן וְנִכְבַּשׁ עַל הַשִּׁפְחָה, וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בֵן, הֲרֵי זֶה עֶבֶד. הָיְתָה אֵם אָבִיו בַּת יִשְׂרָאֵל לַכֹּהֵן לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה. בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל, תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. מַמְזֵר פּוֹסֵל וּמַאֲכִיל. כֵּיצַד, בַּת יִשְׂרָאֵל לַכֹּהֵן, וּבַת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל, וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בַת, וְהָלְכָה הַבַּת וְנִשֵּׂאת לָעֶבֶד, אוֹ לַגּוֹי, וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בֵן, הֲרֵי זֶה מַמְזֵר הָיְתָה אֵם אִמּוֹ בַּתּ יִשְׂרָאֵל לַכֹּהֵן, תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל, לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה:
המשך משנה ה: משנתנו ממשיכה לדון בענין אכילת תרומה: הָעֶבֶד, פּוֹסֵל מִשּׁוּם בִּיאָה, כלומר, ביאתו פוסלת את האשה מאכילה בתרומה, וְאֵינוֹ פּוֹסֵל מִשּׁוּם זֶרַע, ומבררת המשנה, כֵּיצַד 'אינו פוסל משום זרע', כלומר, כיצד יתכן שיהיה לאשת כהן או לבת כהן זרע שהוא עבד, שצריכה המשנה להשמיענו דין זה, ומבארת, בבַת יִשְׂרָאֵל שנישאת לְכֹּהֵן, או בַת כֹּהֵן שנישאת לְיִשְׂרָאֵל, וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בֵּן, וְהָלַךְ אותו בן וְנִכְבַּשׁ עַל הַשִּׁפְחָה [-נקטה המשנה לשון גנאי בביאה פסולה זו של ישראל בשפחה, שהרי לא שייך לומר כאן לשון קידושין, שאינם תופסים בשפחה כלל], וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ השפחה בֵּן, הֲרֵי זֶה עֶבֶד, כיון שולד השפחה מתייחס אחריה, ומת בעלה של אותה בת ישראל [שבנה בא על השפחה], ומת בנה שהוא אביו של אותו עבד, ונמצא שלא נשאר לאותה אשה לא בעל ולא זרע כשר אלא רק אותו ולד שפחה, שהוא עבד, אם הָיְתָה אותה אשה שהיא אֵם אָבִיו של העבד בַּת יִשְׂרָאֵל שנישאת לְכֹהֵן, דינה כבת ישראל שנישאת לכהן ומת ללא זרע, ולֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה, ואם היתה היא בַּת כֹּהֵן שנישאת לְיִשְׂרָאֵל, הרי דינה כבת כהן שנישאת לישראל ומת בעלה ללא זרע, והרי זו חוזרת לבית אביה הכהן ותֹּאכַל בִּתְרוּמָה, כיון שאין ולד השפחה מתייחס לאביו כלל, והרי זה כאילו לא נשאר לה זרע כלל, וחוזרת לבית אביה, ואם אביה ישראל אינה אוכלת בתרומה, ואם אביה כהן, אוכלת בתרומה. מַמְזֵר, פּוֹסֵל מלאכול בתרומה, וּמַאֲכִיל – אוכלים מחמתו בתרומה, ומבארת המשנה כֵּיצַד, בַּת יִשְׂרָאֵל שנישאת לְכֹהֵן, וּבַת כֹּהֵן שנישאת לְיִשְׂרָאֵל, וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בַת, וְהָלְכָה הַבַּת וְנִשֵּׂאת לְעֶבֶד, אוֹ לְגוֹי, וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בֵן, הֲרֵי זֶה מַמְזֵר [כיון שמשנתנו סוברת שגוי ועבד הבאים על בת ישראל, הולד ממזר], ומעתה, כיון שהולד מתייחס אחריו, אם הָיְתָה אֵם אִמּוֹ בַּת יִשְׂרָאֵל שנישאת לְכֹהֵן, הרי זו תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה, כיון שיש לה זרע ממנו. ואם היתה בַּת כֹּהֵן שנישאת לְיִשְׂרָאֵל, לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה.
