משנה ה: הַסָּרִיס לֹא חוֹלֵץ, וְלֹא מְיַבֵּם. וְכֵן אַיְלוֹנִית לֹא חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. הַסָּרִיס שֶׁחָלַץ לִיבִמְתּוֹ, לֹא פְסָלָהּ. בְּעָלָהּ פְּסָלָהּ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא בְעִילַת זְנוּת. וְכֵן אַיְלוֹנִית שֶׁחָלְצוּ לָהּ אַחִין, לֹא פְסָלוּהָ. בְּעָלוּהָ, פְּסָלוּהָ, מִפְּנֵי שֶׁבְּעִילָתָהּ בְּעִילַת זְנוּת:
משנה ה: משנתנו ממשיכה לבאר את דיני הסריס לגבי יבום וחליצה: הַסָּרִיס, והיינו סריס חמה, לֹא חוֹלֵץ לאשת אחיו, וְלֹא מְיַבֵּם אותה. וְכֵן אַיְלוֹנִית שהיתה נשואה לאדם שמת ללא ילדים, לֹא חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. הַסָּרִיס שֶׁחָלַץ לִיבִמְתּוֹ, לֹא פְּסָלָהּ מן הכהונה, כיון שאין חליצתו כלום [ואם תתייבם לאחד האחים האחרים של המת, וימות גם הוא, תהיה מותרת לכהונה, כדין אלמנה]. אבל אם בְּעָלָהּ, פְּסָלָהּ לכהונה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא בְּעִילַת זְנוּת, ככל אדם זר שבא על אשה הזקוקה ליבום. וְכֵן אַיְלוֹנִית שֶׁחָלְצוּ לָהּ אַחִין, לֹא פְּסָלוּהָ מן הכהונה, כיון שאינה זקוקה ליבום כלל, ואין מעשה החליצה כלום. אבל אם בְּעָלוּהָ, פְּסָלוּהָ לכהונה, מִפְּנֵי שֶׁבְּעִילָתָן בְּעִילַת זְנוּת, שהרי היא אסורה עליהם באיסור כרת, ככל אשת אח שלא במקום מצות יבום.
