משנה ו: סְרִיס חַמָּה כֹּהֵן שֶׁנָּשָׂא בַת יִשְׂרָאֵל, מַאֲכִילָהּ בַּתְּרוּמָה. רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, אַנְדְּרוֹגִינוֹס כֹּהֵן שֶׁנָּשָׂא בַת יִשְׂרָאֵל, מַאֲכִילָהּ בַּתְּרוּמָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, טֻמְטוּם שֶׁנִּקְרַע וְנִמְצָא זָכָר, לֹא יַחֲלוֹץ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כַסָּרִיס. אַנְדְּרוֹגִינוֹס נוֹשֵׂא, אֲבָל לֹא נִשָּׂא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַנְדְּרוֹגִינוֹס חַיָּבִים עָלָיו סְקִילָה כַּזָּכָר:
משנה ו: משנתנו דנה עתה בענין סריס לגבי האכלת אשתו בתרומה: סְרִיס חַמָּה כֹּהֵן שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל, כיון שנישואין כשרים הם, הרי זה מַאֲכִילָהּ בִּתְרוּמָה, ורק לגבי סריס אדם, שאסור לו לישא בת ישראל, אמרו שנישואין אלו פוסלים אותה מלאכול בתרומה, ככל ביאת איסור. רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, אַנְדְּרוֹגִינוּס [-מי שיש לו סימני זכר וסימני נקבה] כֹּהֵן, שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל, הרי הוא מַאֲכִילָהּ בִּתְרוּמָה, כיון שהם סוברים שדינו כזכר לכל דבר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, טֻמְטוּם – מי שערוותו מכוסה, ואין ידוע אם הוא זכר או נקבה, שֶׁנִּקְרַע העור וְנִמְצָא שהוא זָכָר, לֹא יַחֲלֹץ, אף על פי שברור שהוא זכר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּסָרִיס, שאינו ראוי להוליד. אַנְדְּרוֹגִינוּס, נוֹשֵׂא אשה, אֲבָל לֹא נִשָּׂא בתורת אשה, כיון שדינו כזכר לכל דבר, וסובר רבי יהודה שהבא עליו חייב משום משכב זכר, בין אם בא עליו דרך נקבותו כאשה, ובין אם בא עליו שלא כדרכו, כזכר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, חַיָּבִין עָלָיו סְקִילָה רק כְּזָכָר, בביאה שלא כדרכה, אבל הבא עליו דרך נקבותו אינו חייב משום משכב זכר כיון שאין זה משכב זכר הכתוב בתורה, ולא משום ביאת אשה כיון שאין דינו כאשה אלא כאיש, ולוקה מכת מרדות מדרבנן על ביאה זו.
