משנה ה: אַחַת אוֹמֶרֶת מֵת וְאַחַת אוֹמֶרֶת לֹא מֵת, זוֹ שֶׁאוֹמֶרֶת מֵת תִּנָּשֵׂא וְתִטֹּל כְּתֻבָּתָהּ. וְזוֹ שֶׁאוֹמֶרֶת לֹא מֵת לֹא תִנָּשֵׂא וְלֹא תִטֹּל כְּתֻבָּתָהּ. אַחַת אוֹמֶרֶת מֵת וְאַחַת אוֹמֶרֶת נֶהֱרַג, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הוֹאִיל וּמַכְחִישׁוֹת זוֹ אֵת זוֹ, הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יִנָּשְׂאוּ. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, הוֹאִיל וְזוֹ וָזוֹ מוֹדוֹת שֶׁאֵינוֹ קַיָּם, יִנָּשְׂאוּ. עֵד אוֹמֵר מֵת וְעֵד אוֹמֵר לֹא מֵת, אִשָּׁה אוֹמֶרֶת מֵת וְאִשָּׁה אוֹמֶרֶת לֹא מֵת, הֲרֵי זוֹ לֹא תִנָּשֵׂא:
משנה ה: היה האדם נשוי לשתי נשים, והלכו שלשתם למדינת הים, וחזרו שתי הנשים ללא הבעל, אַחַת מהן אוֹמֶרֶת שמֵת הבעל, וְאַחַת אוֹמֶרֶת שלֹא מֵת, הרי כל אחת מהן נאמנת לגבי עצמה, זוֹ שֶׁאָמְרָה מֵת, תִּנָּשֵׂא, וְתִטּוֹל כְּתֻבָּתָהּ. וְזוֹ שֶׁאָמְרָה שלֹא מֵת, לֹא תִּנָּשֵׂא, וְלֹא תִּטּוֹל כְּתֻבָּתָהּ.
אַחַת מנשותיו אוֹמֶרֶת שמֵת על מיטתו, וְאַחַת אוֹמֶרֶת שנֶהֱרַג על ידי אויבים, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הוֹאִיל וּמַכְחִישׁוֹת זוֹ אֶת זוֹ, הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יִנָּשְׂאוּ [וכך סובר רבי מאיר גם במקרה הקודם, שאחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת, שגם האומרת שמת לא תינשא]. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, הוֹאִיל וְזוֹ וְזוֹ מוֹדוֹת שֶׁאֵינוֹ קַיָּם, אלא שזו אומרת שמת וזו אומרת שנהרג, הֲרֵי אֵלּוּ יִנָּשְׂאוּ.
עֵד אחד אוֹמֵר שמֵת, וְעֵד אחד אוֹמֵר שלֹא מֵת, וכן אם אִשָּׁה אוֹמֶרֶת שמֵת, וְאִשָּׁה אוֹמֶרֶת שלֹא מֵת, ועדיין לא נישאת, הֲרֵי זוֹ לֹא תִּנָּשֵׂא.
