פרק טז, משנה א: הָאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָה וְצָרָתָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, וּבָאוּ וְאָמְרוּ לָהּ מֵת בַּעְלִיךְ, לֹא תִנָּשֵׂא וְלֹא תִתְיַבֵּם, עַד שֶׁתֵּדַע שֶׁמָּא מְעֻבֶּרֶת הִיא צָרָתָהּ. הָיְתָה לָה חָמוֹת, אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת. יָצְתָה מְלֵאָה חוֹשֶׁשֶׁת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת:
פרק טז, משנה א: הָאִשָּׁה – אשת איש, שֶׁהָלַךְ בַּעֲלָהּ וְצָרָתָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, וּלאחר זמן בָאוּ וְאָמְרוּ לָהּ מֵת בַּעְלֵיךְ, ובשעת מיתתו לא היו לו בנים, הרי זו לֹא תִּנָּשֵׂא, שהרי לפי ידיעתה כעת זקוקה היא ליבום, ואסורה להנשא לאחר, וְגם לֹא תִּתְיַבֵּם, עֵד שֶׁתֵּדַע שֶׁמָּא מְעֻבֶּרֶת הִיא צָרָתָהּ, ואם תלד צרתה ולד בר קיימא תפטור גם אותה מיבום [ואף ייאסר עליה הייבום, שהרי היא אשת אחיו שלא במקום מצוה]. אמנם אם מת בעלה ללא ילדים, ולא היתה לה צרה שיצאה עמו למדינת הים, אך גם לא היו לו אחים, ובאופן זה פטורה היא מיבום, אף אם הָיְתָה לָהּ חָמוֹת שיצאה עמו למדינת הים, אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת שמא ילדה חמותה בן קודם שמת בעלה, ונמצא שזקוקה היא ליבומו של אותו בן, כיון שרק אם ילדה חמותה בן זקוקה היא ליבום, וחשש רחוק הוא זה, שילדה חמותה, וילדה דוקא בן זכר [מה שאין כן בצרתה, שבין אם ילדה זכר ובין אם ילדה נקבה, נפטרת היא מיבום]. יָצְתָה חמותה מאותו מקום כשהיא מְלֵאָה – מעוברת, חוֹשֶׁשֶׁת – צריכה אשת המת לחשוש שמא ילדה חמותה בן וזקוקה היא ליבומו. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת, כיון שיש ספק שקול אם ילדה בן או בת, וכמו כן יש מיעוט המפילות, ונמצא איפוא שבצירוף האפשרות שילדה בת או שהפילה נמצא שהאפשרות שמא ילדה זכר בר קיימא הוא מיעוט, ואין חוששים לו.
