משנה ד: בַּת יִשְׂרָאֵל מְאֹרֶסֶת לַכֹּהֵן, מְעֻבֶּרֶת מִכֹּהֵן, שׁוֹמֶרֶת יָבָם לַכֹּהֵן, וְכֵן בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל, לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה. בַּת יִשְׂרָאֵל מְאֹרֶסֶת לַלֵּוִי, מְעֻבֶּרֶת מִלֵּוִי, שׁוֹמֶרֶת יָבָם לַלֵּוִי, וְכֵן בַּת לֵוִי לְיִשְׂרָאֵל, לֹא תֹאכַל בַּמַּעֲשֵׂר. בַּת לֵוִי מְאֹרֶסֶת לַכֹּהֵן, מְעֻבֶּרֶת מִכֹּהֵן, שׁוֹמֶרֶת יָבָם לַכֹּהֵן, וְכֵן בַּת כֹּהֵן לַלֵּוִי, לֹא תֹאכַל לֹא בַתְּרוּמָה וְלֹא בַמַּעֲשֵׂר:
משנה ד: בַּת יִשְׂרָאֵל המְאֹרֶסֶת לְכֹהֵן, או שהיא מְעֻבֶּרֶת מִכֹּהֵן, או שהיא שׁוֹמֶרֶת יָבָם לְכֹּהֵן, וְכֵן בַּת כֹּהֵן המאורסת לְיִשְׂרָאֵל או מעוברת ממנו, או שומרת יבם שלו, לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה, וכפי שהתבאר לעיל, שכל אלו פוסלים בת כהן מלאכול בתרומה, ואינם מתירים לבת ישראל לאכול מחמתם בתרומה. בַּת יִשְׂרָאֵל המְאֹרֶסֶת לַלֵּוִי, או שהיא מְעֻבֶּרֶת מִלֵּוִי, או שהיא שׁוֹמֶרֶת יָבָם לַלֵּוִי, וְכֵן בַּת לֵוִי המאורסת לְיִשְׂרָאֵל, או מעוברת ממנו, או שומרת יבם שלו, הרי זו לֹא תֹאכַל בַּמַּעֲשֵׂר. [משנתנו נשנתה בדעת רבי מאיר, הסובר שאסור לזרים לאכול מעשר ראשון, אלא רק ללויים, אמנם חכמים חולקים עליו וסוברים שמותר גם לישראלים לאכול מעשר ראשון].
בַּת לֵוִי המְאֹרֶסֶת לַכֹּהֵן, מְעֻבֶּרֶת מִכֹּהֵן, או שׁוֹמֶרֶת יָבָם לַכֹּהֵן, וְכֵן בַּת כֹּהֵן המאורסת לַלֵּוִי, הרי זו לֹא תֹאכַל לֹא בַתְּרוּמָה וְלֹא בַמַּעֲשֵׂר, ודין זה אינו דוקא באופנים אלו שהזכירה המשנה, אלא גזירה היא שגזר רבי מאיר שלא יחלקו בגורן תרומה או מעשר לשום אשה, ואפילו אם מצד הדין היא ראויה לאכול בתרומה או במעשר, מחשש שמא תהיה בת ישראל הנשואה לכהן, ויתרגלו לתת לה תרומה, ולאחר שתתגרש מהכהן בלא בנים, שהיא אסורה בתרומה, תמשיך ותטול תרומה, ומחמת חשש זה גזר שאין חולקים כלל תרומות ומעשרות לנשים.
