משנה ט: מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי לִשְׁתֵּי יְתוֹמוֹת קְטַנּוֹת, וָמֵת, בָּא יָבָם עַל הָרִאשׁוֹנָה, וְחָזַר וּבָא עַל הַשְּׁנִיָּה, אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַשְּׁנִיָּה, לֹא פָסַל אֶת הָרִאשׁוֹנָה. וְכֵן שְׁתֵּי חֵרְשׁוֹת. קְטַנָּה וְחֵרֶשֶׁת, בָּא יָבָם עַל הַקְּטַנָּה, וְחָזַר וּבָא עַל הַחֵרֶשֶׁת, אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַחֵרֶשֶׁת, לֹא פָסַל אֶת הַקְּטַנָּה. בָּא יָבָם עַל הַחֵרֶשֶׁת, וְחָזַר וּבָא עַל הַקְּטַנָּה, אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַקְּטַנָּה, פָּסַל אֶת הַחֵרֶשֶׁת:
משנה ט: מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי לִשְׁתֵּי יְתוֹמוֹת קְטַנּוֹת, שאינן אחיות, שקידושיהן מדרבנן, וּמֵת בלא בנים, וּבָא היָּבָם עַל הָרִאשׁוֹנָה, וְחָזַר וּבָא עַל הַשְּׁנִיָּה, אוֹ שֶׁאחרי שבא האחד על היתומה האחת בָּא אָחִיו עַל הַשְּׁנִיָּה, לֹא פָּסַל אֶת הָרִאשׁוֹנָה, כיון שיש ספק אם ביאת יתומה נחשבת קנין, וממה נפשך, אם היא קנין, הרי קנה כבר את הראשונה, וביאת השניה אינה אלא ביאת זנות, ואם אין זו ביאה הקונה, הרי שתיהן לא היו קנויות כלל לאחיו, והן מותרות לו [ומכל מקום אין לו לקיים את השניה, כיון שיתכן שכבר קנה את הראשונה, ואז השניה אסורה עליו מחמתה]. וְכֵן הדין במי שהיה נשוי שְׁתֵּי חֵרְשׁוֹת, שהרי אף הן דומות לשתי יתומות קטנות, בכך שקידושיהן דרבנן.
להבנת הדין הבא יש להקדים את המבואר בגמרא, שאף על פי שגם קידושי חרשת וגם קידושי קטנה הן קידושין דרבנן, יש חילוק ביניהן, שקידושי חרשת הם קידושין שאינם גמורים [אפילו מדרבנן], כיון שלעולם לא תהיה פיקחת, ולא יהיו קידושיה קידושי תורה. ואילו קידושי קטנה הם ספק, האם הם נחשבים כקידושין גמורים [דרבנן] כיון שהיא עתידה לגדול ואז יהיו קידושיה קידושי תורה, או שכעת אין אלו קידושין כלל, ואפילו לא מדרבנן, אלא שהתירו לו לנהוג בה מנהג קידושין כדי שתגדל ברשותו, ואז תהיה מקודשת לו: היה האדם נשוי לקְטַנָּה וְחֵרֶשֶׁת, ומת בלא בנים, ובָא היָּבָם עַל הַקְּטַנָּה, וְחָזַר וּבָא עַל הַחֵרֶשֶׁת, אוֹ שֶׁאחר שבא על הקטנה בָּא אָחִיו עַל הַחֵרֶשֶׁת, שבודאי אין זה קנין גמור, לֹא פָּסַל אֶת הַקְּטַנָּה. בָּא הַיָּבָם תחילה עַל הַחֵרֶשֶׁת, וְחָזַר וּבָא עַל הַקְּטַנָּה, אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַקְּטַנָּה, פָּסַל אֶת הַחֵרֶשֶׁת, כיון שיש צד שקנין הקטנה הוא קנין גמור, והרי הוא מבטל את קנין החרשת, שהוא בודאי קנין שאינו גמור.
