משנה ג: שְׁנֵי אַחִים חֵרְשִׁים, נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת חֵרְשׁוֹת, אוֹ לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת פִּקְחוֹת, אוֹ לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת, אַחַת חֵרֶשֶׁת וְאַחַת פִּקַּחַת, אוֹ שְׁתֵּי אֲחָיוֹת חֵרְשׁוֹת נְשׂוּאוֹת לִשְׁנֵי אַחִים פִּקְחִים, אוֹ לִשְׁנֵי אַחִין חֵרְשִׁין אוֹ לִשְׁנֵי אַחִין, אֶחָד חֵרֵשׁ וְאֶחָד פִּקֵּחַ, הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרוֹת מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם. וְאִם הָיוּ נָכְרִיּוֹת, יִכְנֹסוּ, וְאִם רָצוּ לְהוֹצִיא יוֹצִיאוּ:
משנה ג: משנתנו עוסקת בדיני נישואי חרשת לגבי יבום וחליצה: שְׁנֵי אַחִים חֵרְשִׁים, נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת חֵרְשׁוֹת, אוֹ שהיו שני החרשים נשואים לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת פִּקְחוֹת, אוֹ שהיו נשואים לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת שאַחַת מהן חֵרֶשֶׁת וְאַחַת מהן פִּקַּחַת, אוֹ שְׁתֵּי אֲחָיוֹת חֵרְשׁוֹת שהיו נְשׂוּאוֹת לִשְׁנֵי אַחִים פִּקְחִים, אוֹ שהיו נשואות לִשְׁנֵי אַחִין חֵרְשִׁין, אוֹ לִשְׁנֵי אַחִין שאֶחָד מהם חֵרֵשׁ וְאֶחָד מהם פִּקֵּחַ, שבכל האופנים הללו יש לפחות צד אחד של חרשות, וממילא כל אלו אינם אלא קידושין דרבנן, ומת הבעל ללא בנים, הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרוֹת מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם, ואף שמן התורה אינן אסורות על אחי הבעל, הרי מן התורה אינן זקוקות כלל ליבום וחליצה, ואילו מדרבנן שהן זקוקות ליבום או חליצה, הרי הן גם אסורות על אחי הבעל מדין אחות אשה, ולכן הן פטורות מחליצה ומיבום.
וְאִם הָיוּ שתי הנשים של שני האחים נָכְרִיּוֹת – אינן אחיות, ומת הבעל ללא בנים, יִכְנוֹסוּ – ייבמו, כיון שקידושין דרבנן אלו זקוקים ליבום דרבנן, אבל אינם יכולים לחלוץ, שאין חליצה בחרשת, כפי שהתבאר לעיל, מאחר ואינה יכולה לומר את הפסוקים האמורים בפרשה, וְאִם לאחר מכן רָצוּ לְהוֹצִיא, יוֹצִיאוּ – יכולים לגרשה בגט, כיון שהקידושין הראשונים של האח המת לא היו אלא קידושין דרבנן, ממילא אף היבום אינו אלא מדרבנן, ומועילים גירושין ברמיזה לקידושין אלו.
