משנה ד: שְׁנֵי אַחִים, אֶחָד חֵרֵשׁ וְאֶחָד פִּקֵּחַ, נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת פִּקְחוֹת, מֵת חֵרֵשׁ בַּעַל הַפִּקַחַת, מַה יַּעֲשֶׂה פִקֵּחַ בַעַל הַפִּקַּחַת, תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה. מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל הַפִּקַּחַת, מַה יַּעֲשֶׂה חֵרֵשׁ בַּעַל פִּקַּחַת, מוֹצִיא אִשְׁתּוֹ בְגֵט, וְאֵשֶׁת אָחִיו אֲסוּרָה לְעוֹלָם.
משנה ד: שְׁנֵי אַחִים, אֶחָד חֵרֵשׁ וְאֶחָד פִּקֵּחַ, שהיו נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת פִּקְחוֹת, מֵת בלא בנים החֵרֵשׁ בַּעַל הפִּקַּחַת, שקידושיו קידושין דרבנן, מַה יַּעֲשֶׂה אחיו הפִּקֵּחַ בַּעַל הַפִּקַּחַת, שקידושיו לאשתו הם קידושי תורה, וזיקתו לאשת אחיו היא זיקה דרבנן, תֵּצֵא היבמה מִשּׁוּם אָחוֹת אִשָּׁה, ואינה זקוקה ליבום ולא לחליצה.
אבל אם מֵת ללא בנים הפִּקֵּחַ בַּעַל הַפִּקַּחַת, שקידושיו היו קידושי תורה, ואשתו זקוקה ליבומו של החרש מן התורה, מַה יַּעֲשֶׂה החֵרֵשׁ בַּעַל הפִּקַּחַת, שאשתו מקודשת לו רק מדרבנן, וזיקת יבמתו אליו היא זיקה דאורייתא, מוֹצִיא את אִשְׁתּוֹ בְּגֵט, כיון שהיא אחות זקוקתו, וְאֵשֶׁת אָחִיו אֲסוּרָה לְעוֹלָם, כיון שחרש אינו יכול לחלוץ, מאחר ואינו יכול לקרוא את הפסוקים, ואינו יכול לייבם, כיון שהיא אחות אשתו מדרבנן.
