מסכת יומא, פרק ב, משנה ד

משנה ד: הַפַּיִס הַשְּׁלִישִׁי, חֲדָשִׁים לַקְּטֹרֶת בֹּאוּ וְהָפִיסוּ. וְהָרְבִיעִי, חֲדָשִׁים עִם יְשָׁנִים, מִי מַעֲלֶה אֵבָרִים מִן הַכֶּבֶשׁ וְלַמִּזְבֵּחַ:
הַפַּיִס הַשְּׁלִישִׁי שהיה בבית המקדש היה על הקטרת הקטורת, וכך היו מכריזים 'חֲדָשִׁים לַקְּטֹרֶת בֹּאוּ וְהָפִיסוּ', כלומר, רק כהנים שלא הקטירו מעולם יביאו להשתתף בגורל זה, והטעם, כיון שהקטורת גורמת לעשירות, ורצו שכל הכהנים יזכו בעשירות, ולכן לא הניחו לכהן אחד להקטיר פעמיים. וְהפיס הָרְבִיעִי, כהנים חֲדָשִׁים עִם יְשָׁנִים משתתפים בו, מִי מַעֲלֶה את האֵבָרִים של קרבן התמיד מִן הַכֶּבֶשׁ וְלַמִּזְבֵּחַ, לפי שכשהיו מביאים את האברים מבית המטבחיים לכבש לא היו מעלים אותם לראש המזבח, אלא מניחים אותם בחצי התחתון של הכבש, ועתה היו עושים פיס נוסף על העלאתם לראש המזבח. והטעם שעשו את ההקרבה באופן זה שהשתתפו בה כהנים רבים, משום 'בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ'.