משנה ז: פַּר קָרֵב בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל, הָרֹאשׁ בְּאֶחָד, וְהָרֶגֶל בִּשְׁנַיִם. הָעֹקֶץ וְהָרֶגֶל, הָעֹקֶץ בִּשְׁנַיִם, וְהָרֶגֶל בִּשְׁנַיִם. הֶחָזֶה וְהַגֵּרָה, הֶחָזֶה בְּאֶחָד, וְהַגֵּרָה בִּשְׁלשָׁה. שְׁתֵּי יָדַיִם בִּשְׁנַיִם. שְׁתֵּי דְפַנּוֹת בִּשְׁנַיִם. הַקְּרָבַיִם וְהַסּלֶת וְהַיַּיִן בִּשְׁלשָׁה שְׁלשָׁה. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בְּקָרְבְּנוֹת צִבּוּר. אֲבָל בְּקָרְבַּן יָחִיד, אִם רָצָה לְהַקְרִיב, מַקְרִיב. הֶפְשֵׁטָן וְנִתּוּחָן שֶׁל אֵלּוּ וָאֵלּוּ שָׁוִין:
פַּר קָרֵב בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה כהנים, הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל, הָרֹאשׁ בְּכהן אֶחָד, וְהָרֶגֶל בִּשְׁנַיִם – שני כהנים יחד נושאים אותה. הָעֹקֶץ וְהָרֶגֶל, הָעֹקֶץ בִּשְׁנַיִם, וְהָרֶגֶל בִּשְׁנַיִם. הֶחָזֶה וְהַגֵּרָה, הֶחָזֶה בְּאֶחָד, וְהַגֵּרָה בִּשְׁלשָׁה. שְׁתֵּי יָדַיִם בִּשְׁנַיִם. שְׁתֵּי דְפַנּוֹת בִּשְׁנַיִם. הַקְּרָבַיִם וְהַסּלֶת וְהַיַּיִן בִּשְׁלשָׁה שְׁלשָׁה, לפי שנסכי הפר מרובים יותר מנסכי הכבש והאיל. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים – אימתי נאמרו דינים אלו, שהקרבנות קרבים על ידי כהנים רבים, בְּקָרְבְּנוֹת צִבּוּר, אֲבָל בְּקָרְבַּן יָחִיד, אִם רָצָה כהן אחד לְהַקְרִיב לבדו, מַקְרִיב. הֶפְשֵׁטָן וְנִתּוּחָן שֶׁל אֵלּוּ וָאֵלּוּ – של ציבור ושל יחיד, שָׁוִין לענין זה שכשרים בזר, ואינם צריכים דוקא כהן.
פרק ג, משנה א: אָמַר לָהֶם הַמְמֻנֶּה, צְאוּ וּרְאוּ אִם הִגִּיעַ זְמַן הַשְּׁחִיטָה. אִם הִגִּיעַ, הָרוֹאֶה אוֹמֵר, בַּרְקַאי. מַתִּתְיָא בֶּן שְׁמוּאֵל אוֹמֵר, הֵאִיר פְּנֵי כָל הַמִּזְרָח עַד שֶׁבְּחֶבְרוֹן. וְהוּא אוֹמֵר הֵן:
משנתנו חוזרת לפרט את סדר עבודת יום הכפורים: אָמַר לָהֶם הַמְמֻנֶּה, והוא סגן הכהן הגדול, צְאוּ למקום גבוה שבמקדש וּרְאוּ אִם האיר השחר והִגִּיעַ זְמַן הַשְּׁחִיטָה, ששחיטה פסולה בלילה. אִם הִגִּיעַ זמנה, הָרוֹאֶה אוֹמֵר, 'בַּרְקַאי' – הבריק אור השחר. מַתִּתְיָא בֶּן שְׁמוּאֵל אוֹמֵר, כך היה הממונה שואל, האם הֵאִיר פְּנֵי כָל הַמִּזְרָח עַד שֶׁבְּחֶבְרוֹן. וְהוּא – העומד במקום הגבוה אוֹמֵר 'הֵן', וזמן זה מאוחר יותר מהזמן שהבריק אור השחר. והטעם שהיו מזכירים את 'חברון', כדי לרמוז ולהזכיר את זכות האבות הקבורים במערת המכפלה שבחברון.
