משנה ג: שְׁחָטוֹ וְקִבֵּל בַּמִּזְרָק אֶת דָּמוֹ, וּנְתָנוֹ לְמִי שֶׁהוּא מְמָרֵס בּוֹ עַל הָרֹבֶד הָרְבִיעִי שֶׁבַּהֵיכָל, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקְרוֹשׁ. נָטַל מַחְתָּה וְעָלָה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ, וּפִנָּה גֶחָלִים אֵילָךְ וְאֵילָךְ, וְחוֹתֶה מִן הַמְעֻכָּלוֹת הַפְּנִימִיּוֹת, וְיָרַד וְהִנִּיחָהּ עַל הָרֹבֶד (הָרְבִיעִי) שֶׁבָּעֲזָרָה:
לאחר שהתוודה הכהן הגדול פעמיים על פרו, שְׁחָטוֹ – התחיל את שחיטתו והניח לאחר לסיימה, וְקִבֵּל הכהן הגדול עצמו בַּמִּזְרָק אֶת דָּמוֹ, וה'מזרק' הוא כלי מיוחד לקבלת הדם, שאין לו תחתית רחבה אלא חדה [כצורת קונוס], כדי שלא יוכלו להניחו על הארץ, ויקרוש הדם, וּנְתָנוֹ לְמִי שֶׁהוּא מְמָרֵס בּוֹ – מערב את הדם כל הזמן, ואותו אדם היה עומד בעזרה, עַל הָרֹבֶד הָרְבִיעִי שֶׁבַּהֵיכָל – על שורת האבנים הרביעית מהיציאה מההיכל [אך לא יתכן לפרש שאותו אדם עמד בהיכל עצמו, שהרי אסור לכל אדם להיות בהיכל בעת שנכנס הכהן הגדול לקדש הקדשים], והיה ממרס בדם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקְרוֹשׁ הדם, ולא יוכלו לזורקו.
עתה פונה הכהן הגדול לעבודת הקטרת הקטורת בקדש הקדשים: נָטַל מַחְתָּה – כלי שמניחים בו גחלי אש, וְעָלָה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ, וּפִנָּה מהגֶחָלִים אֵילָךְ וְאֵילָךְ, וְחוֹתֶה מִן הגחלים הַמְעֻכָּלוֹת הַפְּנִימִיּוֹת, והם אותם גחלים שהאמצע האש, שנתעכלו היטב, וְיָרַד וְהִנִּיחָהּ למחתה עַל הָרֹבֶד (הָרְבִיעִי) שֶׁבָּעֲזָרָה, באותו מקום שנמצא הכהן הממרס בדם הפר שנשחט.
