פרק ה, משנה א: הוֹצִיאוּ לוֹ אֶת הַכַּף וְאֶת הַמַּחְתָּה, וְחָפַן מְלֹא חָפְנָיו וְנָתַן לְתוֹךְ הַכַּף, הַגָּדוֹל לְפִי גָדְלוֹ, וְהַקָּטָן לְפִי קָטְנוֹ, וְכָךְ הָיְתָה מִדָּתָהּ. נָטַל אֶת הַמַּחְתָּה בִּימִינוֹ וְאֶת הַכַּף בִּשְׂמֹאלוֹ. הָיָה מְהַלֵּךְ בַּהֵיכָל, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְבֵין שְׁתֵּי הַפָּרֹכוֹת הַמַּבְדִּילוֹת בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים, וּבֵינֵיהֶן אַמָּה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לֹא הָיְתָה שָׁם אֶלָּא פָרֹכֶת אַחַת בִּלְבָד, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כו), וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים. הַחִיצוֹנָה הָיְתָה פְרוּפָה מִן הַדָּרוֹם, וְהַפְּנִימִית מִן הַצָּפוֹן. מְהַלֵּךְ בֵּינֵיהֶן, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לַצָּפוֹן. הִגִּיעַ לַצָּפוֹן, הוֹפֵךְ פָּנָיו לַדָּרוֹם, מְהַלֵּךְ לִשְׂמֹאלוֹ עִם הַפָּרֹכֶת עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לָאָרוֹן. הִגִּיעַ לָאָרוֹן. נוֹתֵן אֶת הַמַּחְתָּה בֵּין שְׁנֵי הַבַּדִּים. צָבַר אֶת הַקְּטֹרֶת עַל גַּבֵּי גֶחָלִים, וְנִתְמַלֵּא כָל הַבַּיִת כֻּלּוֹ עָשָׁן. יָצָא וּבָא לוֹ בְדֶרֶךְ בֵּית כְּנִיסָתוֹ, וּמִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה בַּבַּיִת הַחִיצוֹן, וְלֹא הָיָה מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ, שֶׁלֹּא לְהַבְעִית אֶת יִשְׂרָאֵל:
לאחר שנטל הכהן הגדול מחתה מלאה גחלי אש מעל המזבח, והניחו על הרובד הרביעי שבעזרה, הוֹצִיאוּ לוֹ מלשכת הכלים אֶת הַכַּף, שבה הוא עתיד להניח 'מלא חפניו' קטורת, וְכן הוציאו לו מלשכת 'בית אבטינס' הממונים על עשיית הקטורת אֶת הַמַּחְתָּה כשהיא מלאה קטורת, וְחָפַן מתוך המחתה של הקטורת מְלֹא חָפְנָיו – מילא את שתי החפניים שלו בקטורת, וְנָתַן את אותה קטורת שבחופניו לְתוֹךְ הַכַּף, ושיעור 'מלא חפניו' אינו קבוע, אלא הַגָּדוֹל – מי שידיו גדולות, לְפִי גָדְלוֹ, וְהַקָּטָן לְפִי קָטְנוֹ, וְכָךְ הָיְתָה מִדָּתָהּ, כלומר, כשם שעתה, בעזרה, היה ממלא את חופניו ממש ומהם מעביר לכף, כך בקדש הקדשים היה ממלא את הקטורת לתוך חפניו ממש [אף שידוע שהקטורת שבכף היא בשיעור מלא חופניו]. נָטַל הכהן הגדול אֶת הַמַּחְתָּה של גחלי האש בִּימִינוֹ, וְאֶת הַכַּף המלאה קטורת בִּשְׂמֹאלוֹ, ואף שהקטורת חשובה מהגחלים, כיון שהמחתה עם הגחלים כבדה יותר, הקלו עליו שיטלנה בימינו.
עתה מתארת משנתנו את אופן כניסת הכהן הגדול לקדש הקדשים, בזמן בית המקדש השני, שבו היו שתי פרוכות המבדילות בין ההיכל לבין קדש הקדשים, וכן לא היה ארון הברית בקדש הקדשים [בבית המקדש הראשון היה כותל בנוי בעובי אמה בין ההיכל לבין קדש הקדשים, אמנם בית המקדש השני היה גבוה הרבה יותר, ולא היה ניתן לבנות כותל בעובי אמה בגובה גדול כל כך, ולכן עשו שם פרוכת, אמנם לא ידעו האם עובי הכותל קדוש בקדושת 'היכל' או בקדושת 'קדש הקדשים', וממילא לא ידעו היכן להניח את הפרוכת, האם בתחילת מקום עובי האמה, לצד ההיכל, או בסופו, לצד קדש הקדשים. ומספק עשו שתי פרוכות, וביניהן רווח אמה, ואותו מקום נשאר מסופק. בשתי הפרוכות היה פתח, שדרכו ניתן להכנס לקדש הקדשים, אך לא היו הפתחים מכוונים זה כנגד זה, אלא האחד בדרום והשני בצפון, נמצא שהרוצה להכנס לקדש הקדשים נכנס בפתח הדרומי שבפרוכת הראשונה, מהלך לאורך כל הפרוכת, ונכנס בפתח הצפוני שבפרוכת השניה].
הָיָה הכהן הגדול מְהַלֵּךְ בַּהֵיכָל, עם הכף והמחתה, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְבֵין שְׁתֵּי הַפָּרוֹכוֹת הַמַּבְדִּילוֹת בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, וּבֵינֵיהֶן היה רווח אַמָּה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לֹא הָיְתָה שָׁם אֶלָּא פָרֹכֶת אַחַת בִּלְבָד, שֶׁנֶּאֱמַר, וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים [והוא סובר שהיה ידוע שעובי הכותל קדוש בקדושת קדש הקדשים, והניחו את הפרוכת בתחילת מקום עובי הכותל, לצד ההיכל].
ממשיכה המשנה לבאר לדעת חכמים, שהיו שתי פרוכות: הפרוכת הַחִיצוֹנָה הָיְתָה פְרוּפָה מִן הַדָּרוֹם, כלומר, קצה הפרוכת היה נכפל על חלק הפרוכת שלפניו ונאחז בקרס של זהב, כדי ליצור שם 'פתח', וְהפרוכת הַפְּנִימִית היתה פרופה מִן הַצָּפוֹן. לאחר שנכנס בפרוכת הראשונה בצד דרום היה מְהַלֵּךְ בֵּינֵיהֶן – בין שתי הפרוכות, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לַצָּפוֹן. הִגִּיעַ לַצָּפוֹן, ונכנס לבית קדש הקדשים, הוֹפֵךְ פָּנָיו לַדָּרוֹם, מְהַלֵּךְ לִשְׂמֹאלוֹ עִם הַפָּרֹכֶת – הולך כשהפרוכת לצד שמאלו, עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לָאָרוֹן – למקום שבו היה מונח הארון בבית ראשון. הִגִּיעַ לִמקום האָרוֹן, נוֹתֵן אֶת הַמַּחְתָּה במקום שהוא כנגד בֵּין שְׁנֵי הַבַּדִּים שהיו בבית ראשון. צָבַר אֶת הַקְּטֹרֶת שבכף עַל גַּבֵּי גֶחָלִים, ותחילה היה מעביר את הקטורת מהכף לתוך חפניו, ונזהר שלא יפול מהקטורת לארץ כלום, שהרי אם יחסר אפילו משהו, אין זה 'מלא חפניו', ומניח את הקטורת מתוך חפניו על הגחלים שבמחתה, וְנִתְמַלֵּא כָל הַבַּיִת כֻּלּוֹ עָשָׁן מהקטורת הנשרפת. יָצָא הכהן הגדול מקדש הקדשים, וּבָא לוֹ בְדֶרֶךְ בֵּית כְּנִיסָתוֹ – יוצא באותה צורה שבה נכנס, כלומר כשפניו למקום ארון הקודש ואחוריו לפרוכת, דרך כבוד, וּמִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה בַּבַּיִת הַחִיצוֹן – בהיכל, וְלֹא הָיָה מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ, כדי שֶׁלֹּא לְהַבְעִית אֶת יִשְׂרָאֵל, לפי שכהן גדול שאינו ראוי, או שמקטיר את הקטורת בדרך שאינה ראויה, היה נענש, ולפעמים היה מת מיד, ואם היה מתמהמה היו ישראל חוששים שמא מת הכהן הגדול.
משנה ב: מִשֶּׁנִּטַּל הָאָרוֹן, אֶבֶן הָיְתָה שָׁם מִימוֹת נְבִיאִים רִאשׁוֹנִים, וּשְׁתִיָּה הָיְתָה נִקְרֵאת, גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ שָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת, וְעָלֶיהָ הָיָה נוֹתֵן:
מִשֶּׁנִּטַּל הָאָרוֹן על ידי נבוכדנצר, שנטלו לבבל בעת חורבן בית המקדש הראשון [ויש אומרים שנגנז הארון על ידי יאשיהו המלך, קודם החורבן], אֶבֶן הָיְתָה שָׁם – בקדש הקדשים, במקום הארון, מִימוֹת נְבִיאִים רִאשׁוֹנִים – דוד המלך ושמואל הנביא, וּ'שְׁתִיָּה' הָיְתָה נִקְרֵאת, על שם שממנה הושתת ונברא העולם כולו, והיתה גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ שיעור שָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת, וְעָלֶיהָ הָיָה נוֹתֵן את הקטורת.
