משנה ה: עַל כָּל סֻכָּה וְסֻכָּה אוֹמְרִים לוֹ, הֲרֵי מָזוֹן וַהֲרֵי מַיִם. וּמְלַוִּין אוֹתוֹ מִסֻּכָּה לְסֻכָּה, חוּץ מֵאַחֲרוֹנָה שֶׁבָּהֶן, שֶׁאֵינוֹ מַגִּיעַ עִמּוֹ לַצּוּק, אֶלָּא עוֹמֵד מֵרָחוֹק וְרוֹאֶה אֶת מַעֲשָׂיו:
משנה ה: עַל כָּל – בכל סֻכָּה וְסֻכָּה שהיה המשלח את השעיר נכנס אליה, היו אוֹמְרִים לוֹ האנשים היושבים שם, הֲרֵי מָזוֹן וַהֲרֵי מַיִם, ואף שיום הכפורים היום, אמרו לו כן כדי ליישב את דעתו, שמי שיכול לאכול או לשתות אינו רעב וצמא כל כך, אבל מעולם לא אירע שאכן היה זקוק לאכול ולשתות, וְהיו אנשי הסוכה מְלַוִּין אוֹתוֹ מִסֻּכָּה לְסֻכָּה, וכמו שהתבאר שהיה בין סוכה לסוכה אלפיים אמה בלבד, חוּץ מֵאנשי הסוכה האַחֲרוֹנָה שֶׁבָּהֶן, שֶׁהיושב בסוכה האחרונה אֵינוֹ מַגִּיעַ עִמּוֹ לַצּוּק, שהרי זהו מרחק של ארבע אלפים אמה, אֶלָּא מלוה אותו עד מחצית הדרך, שיעור אלפיים אמה, ועוֹמֵד מֵרָחוֹק וְרוֹאֶה אֶת מַעֲשָׂיו של המשלח את השעיר.
