מסכת יומא, פרק ו, משנה ח. פרק ז, משנה א

משנה ח: אָמְרוּ לוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל, הִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר. וּמִנַּיִן הָיוּ יוֹדְעִין שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר, דַּרְכִּיּוֹת הָיוּ עוֹשִׂין, וּמְנִיפִין בַּסּוּדָרִין, וְיוֹדְעִין שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, וַהֲלֹא סִימָן גָּדוֹל הָיָה לָהֶם, מִירוּשָׁלַיִם וְעַד בֵּית חִדּוּדוֹ שְׁלשָׁה מִילִין. הוֹלְכִין מִיל, וְחוֹזְרִין מִיל, וְשׁוֹהִין כְּדֵי מִיל, וְיוֹדְעִין שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, וַהֲלֹא סִימָן אַחֵר הָיָה לָהֶם, לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית הָיָה קָשׁוּר עַל פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל, וּכְשֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר הָיָה הַלָּשׁוֹן מַלְבִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה א), אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ:
אָמְרוּ לוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל שהִגִּיעַ השָׂעִיר המשתלח לַמִּדְבָּר, כדי שיוכל להמשיך בעבודות היום, אך לפני שממשיכה המשנה בתיאור מעשי הכהן הגדול, שואלת המשנה, וּמִנַּיִן הָיוּ יוֹדְעִין שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר. ומשיבה, דַּרְכִּיּוֹת – אבנים גדולות הָיוּ עוֹשִׂין בדרך שמבית המקדש ועד לצוק, והיו בני אדם עומדים עליהם, וּמְנִיפִין בַּסּוּדָרִין כדי להודיע שהגיע השעיר למדבר, וְכך היו יוֹדְעִין שֶׁהִגִּיעַ השָׂעִיר לַמִּדְבָּר. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, וַהֲלֹא סִימָן גָּדוֹל הָיָה לָהֶם, מִירוּשָׁלַיִם וְעַד בֵּית חִדּוּדוֹ – ועד תחילת המדבר, היה מהלך שְׁלשָׁה מִילִין. ולמדנו לעיל שחשובי ירושלים היו מלוים אותו מהלך מיל אחד, ואם כן היו הוֹלְכִין מִיל, וְחוֹזְרִין מִיל, וְשׁוֹהִין כְּדֵי מִיל, וְכך היו יוֹדְעִין שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר, וסובר רבי יהודה שאין צורך שיגיע השעיר לצוק כדי להמשיך בעבודת היום, אלא די בכך שהגיע לתחילת המדבר. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, וַהֲלֹא סִימָן אַחֵר הָיָה לָהֶם, לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית – חתיכת צמר צבועה באדום הָיָה קָשׁוּר עַל פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל, וּכְשֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר הָיָה הַלָּשׁוֹן מַלְבִּין, שֶׁנֶּאֱמַר אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, וכשראוהו מלבין ידעו שהגיע השעיר למדבר.
פרק ז, משנה א: בָּא לוֹ כֹהֵן גָּדוֹל לִקְרוֹת. אִם רָצָה לִקְרוֹת בְּבִגְדֵי בוּץ, קוֹרֵא. וְאִם לֹא, קוֹרֵא בְאִצְטְלִית לָבָן מִשֶּׁלּוֹ. חַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה וְנוֹתְנוֹ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת, וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנוֹ לַסְּגָן, וְהַסְּגָן נוֹתְנוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל, וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְקַבֵּל וְקוֹרֵא עוֹמֵד, וְקוֹרֵא אַחֲרֵי מוֹת וְאַךְ בֶּעָשׂוֹר. וְגוֹלֵל סֵפֶר תּוֹרָה וּמַנִּיחוֹ בְחֵיקוֹ, וְאוֹמֵר, יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁקָּרָאתִי לִפְנֵיכֶם כָּתוּב כָּאן, וּבֶעָשׂוֹר שֶׁבְּחֻמַּשׁ הַפְּקוּדִים קוֹרֵא עַל פֶּה, וּמְבָרֵךְ עָלֶיהָ שְׁמֹנֶה בְרָכוֹת, עַל הַתּוֹרָה, וְעַל הָעֲבוֹדָה, וְעַל הַהוֹדָאָה, וְעַל מְחִילַת הֶעָוֹן, וְעַל הַמִּקְדָּשׁ בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְעַל יִשְׂרָאֵל בִּפְנֵי עַצְמָן וְעַל יְרוּשָׁלַיִם בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְעַל הַכֹּהֲנִים בִּפְנֵי עַצְמָן וְעַל שְׁאָר הַתְּפִלָּה:
בָּא לוֹ כֹהֵן גָּדוֹל לִקְרוֹת קריאת התורה של עניני היום, אִם רָצָה לִקְרוֹת בְּבִגְדֵי בוּץ המיוחדים לעבודות יום הכפורים, קוֹרֵא, ואף שקריאת התורה אינה חלק מעבודות היום, מותר לו ליהנות מבגדים אלו כל זמן שהוא בבית המקדש. וְאִם לֹא – אם אינו רוצה לקרוא בבגדי בוץ, קוֹרֵא בְאִצְטְלִית [-בגד ארוך] לָבָן מִשֶּׁלּוֹ, כיון שאין זו עבודה, וכמו שהתבאר.
חַזַּן הַכְּנֶסֶת – שמש בית הכנסת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה ממקומו, וְנוֹתְנוֹ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת – ראש בית הכנסת, שעל פיו נקבעים כל צרכי בית הכנסת, וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנוֹ לַסְּגָן של הכהן הגדול, וְהַסְּגָן נוֹתְנוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל, ועושים כן כדי להגדיל כבודו של הכהן הגדול, שכל אלו טורחים עבורו, וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְקַבֵּל את ספר התורה (וְקוֹרֵא עוֹמֵד), וְקוֹרֵא בפרשת אַחֲרֵי מוֹת, שם מובא כל סדר מעשה יום הכפורים, וְפרשת 'אַךְ בֶּעָשׂוֹר' שבפרשת אמור, כיון שהן קרובות זו לזו, ויכול לגלול בקלות מזו לזו בזמן שהמתורגמן מתרגם את הפסוק האחרון, אך הפרשה הבאה שהוא קורא רחוקה מידי, וְלכן גוֹלֵל את סֵפֶר התּוֹרָה וּמַנִּיחוֹ בְחֵיקוֹ, וּכדי שלא יסברו שספר התורה שבידו חסר, ומחמת כן הוא קורא בעל פה, אוֹמֵר תחילה לשומעים, 'יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁקָּרָאתִי לִפְנֵיכֶם כָּתוּב כָּאן', וּ'בֶעָשׂוֹר לחודש השביעי' שֶׁבְּחֻמַּשׁ הַפְּקוּדִים [-בחומש במדבר], קוֹרֵא עַל פֶּה.
וּמְבָרֵךְ עָלֶיהָ – על קריאת התורה שְׁמוֹנֶה בְרָכוֹת, עַל הַתּוֹרָה – ברכות התורה לפני הקריאה ואחריה, כמו כל מי שקורא בתורה, ושתי הברכות נמנות כאחת. וְעַל הָעֲבוֹדָה – ברכת 'רצה'. וְעַל הַהוֹדָאָה – ברכת 'מודים'. וְעַל מְחִילַת הֶעָוֹן – ברכת 'סלח לנו'. וְעַל הַמִּקְדָּשׁ (בִּפְנֵי עַצְמוֹ) – מתפלל שתשרה עליו השכינה. וְעַל יִשְׂרָאֵל (בִּפְנֵי עַצְמָן), שיצליח הקב"ה לכלל ישראל, ותינשא מלכותם. (וְעַל יְרוּשָׁלַיִם בִּפְנֵי עַצְמָהּ). וְעַל הַכֹּהֲנִים (בִּפְנֵי עַצְּמָן), שיתברכו ויתקבלו קרבנותיהם ברצון. וְעַל שְׁאָר הַתְּפִלָּה, שיושיע הקב"ה לכל יהודי מצרותיו, וחותם 'ברוך אתה ה' שומע תפילה'.