מסכת יומא, פרק ז, משנה ב

משנה ב: הָרוֹאֶה כֹהֵן גָּדוֹל כְּשֶׁהוּא קוֹרֵא, אֵינוֹ רוֹאֶה פַר וְשָׂעִיר הַנִּשְׂרָפִים. וְהָרוֹאֶה פַר וְשָׂעִיר הַנִּשְׂרָפִים, אֵינוֹ רוֹאֶה כֹהֵן גָּדוֹל כְּשֶׁהוּא קוֹרֵא. וְלֹא מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי, אֶלָּא שֶׁהָיְתָה דֶרֶךְ רְחוֹקָה, וּמְלֶאכֶת שְׁנֵיהֶן שָׁוָה כְאֶחָת:
אדם הָרוֹאֶה את הכֹהֵן הגָּדוֹל כְּשֶׁהוּא קוֹרֵא קריאת התורה, כמבואר במשנה הקודמת, אֵינוֹ רוֹאֶה פַר וְשָׂעִיר הַנִּשְׂרָפִים מחוץ למקדש, וְהָרוֹאֶה פַר וְשָׂעִיר הַנִּשְׂרָפִים, אֵינוֹ רוֹאֶה את הכֹהֵן הגָּדוֹל כְּשֶׁהוּא קוֹרֵא. ומבארת המשנה, וְלֹא מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי לראות את שניהם, אֶלָּא כיון שֶׁהָיְתָה דֶרֶךְ רְחוֹקָה ביניהם, וּמְלֶאכֶת שְׁנֵיהֶן שָׁוָה כְאֶחָת, שבאותו זמן ממש נשרפים הפר והשעיר מחוץ למקדש, והכהן הגדול קורא בתורה בבית המקדש. ומשנתנו באה לחדש שמותר לאדם להניח ראיית מצוה אחת, וללכת ולראות מצוה אחרת, ואין בזה משום 'אין מעבירים על המצוות', כיון שאינו מקיים בעצמו שום מצוה, אלא רק עומד ורואה.