משנה ב: הָרוֹאֶה כֹהֵן גָּדוֹל כְּשֶׁהוּא קוֹרֵא, אֵינוֹ רוֹאֶה פַר וְשָׂעִיר הַנִּשְׂרָפִים. וְהָרוֹאֶה פַר וְשָׂעִיר הַנִּשְׂרָפִים, אֵינוֹ רוֹאֶה כֹהֵן גָּדוֹל כְּשֶׁהוּא קוֹרֵא. וְלֹא מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי, אֶלָּא שֶׁהָיְתָה דֶרֶךְ רְחוֹקָה, וּמְלֶאכֶת שְׁנֵיהֶן שָׁוָה כְאֶחָת:
אדם הָרוֹאֶה את הכֹהֵן הגָּדוֹל כְּשֶׁהוּא קוֹרֵא קריאת התורה, כמבואר במשנה הקודמת, אֵינוֹ רוֹאֶה פַר וְשָׂעִיר הַנִּשְׂרָפִים מחוץ למקדש, וְהָרוֹאֶה פַר וְשָׂעִיר הַנִּשְׂרָפִים, אֵינוֹ רוֹאֶה את הכֹהֵן הגָּדוֹל כְּשֶׁהוּא קוֹרֵא. ומבארת המשנה, וְלֹא מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי לראות את שניהם, אֶלָּא כיון שֶׁהָיְתָה דֶרֶךְ רְחוֹקָה ביניהם, וּמְלֶאכֶת שְׁנֵיהֶן שָׁוָה כְאֶחָת, שבאותו זמן ממש נשרפים הפר והשעיר מחוץ למקדש, והכהן הגדול קורא בתורה בבית המקדש. ומשנתנו באה לחדש שמותר לאדם להניח ראיית מצוה אחת, וללכת ולראות מצוה אחרת, ואין בזה משום 'אין מעבירים על המצוות', כיון שאינו מקיים בעצמו שום מצוה, אלא רק עומד ורואה.
משנה ג: אִם בְּבִגְדֵי בוּץ קוֹרֵא, קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו, פָּשַׁט יָרַד וְטָבַל, עָלָה וְנִסְתַּפֵּג. הֵבִיאוּ לוֹ בִגְדֵי זָהָב, וְלָבַשׁ, וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו, וְיָצָא וְעָשָׂה אֶת אֵילוֹ וְאֶת אֵיל הָעָם, וְאֶת שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִים בְּנֵי שָׁנָה, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, עִם תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר הָיוּ קְרֵבִין, וּפַר הָעוֹלָה וְשָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בַחוּץ הָיוּ קְרֵבִין עִם תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם:
כפי שהתבאר לעיל (משנה א), יכול הכהן הגדול לקרוא בתורה כשהוא לבוש בבגדי עצמו, וכמו כן רשאי הוא לקרוא בבגדי הבוץ המיוחדים לעבודת יום הכפורים, ולעיל למדנו שלפני הפשטת בגדים ואחר לבישת בגדים טעון הכהן הגדול קידוש ידים ורגלים. אומרת המשנה, אִם בְּבִגְדֵי בוּץ קוֹרֵא, לאחר סיום הקריאה קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו, פָּשַׁט את בגדי הבוץ, יָרַד וְטָבַל, עָלָה וְנִסְתַּפָּג. הֵבִיאוּ לוֹ בִגְדֵי זָהָב, וְלָבַשׁ, וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו, וְיָצָא וְעָשָׂה – הקריב אֶת אֵילוֹ, וְאֶת אֵיל הָעָם, כמו שנאמר ' וְעָשָׂה אֶת עֹלָתוֹ וְאֶת עֹלַת הָעָם וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד הָעָם', וְאֶת שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִים בְּנֵי שָׁנָה הבאים לקרבן מוסף, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, שבעת הכבשים בני שנה, יחד עִם תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר הָיוּ קְרֵבִין, וְכן פַר הָעוֹלָה היה קרב עם תמיד של שחר. וְשָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בַחוּץ (הָיוּ קְרֵבִין) היה קרב יחד עִם תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם:
