מסכת יומא, פרק ח, משנה ז

משנה ז: מִי שֶׁנָּפְלָה עָלָיו מַפֹּלֶת, סָפֵק הוּא שָׁם סָפֵק אֵינוֹ שָׁם, סָפֵק חַי סָפֵק מֵת, סָפֵק נָכְרִי סָפֵק יִשְׂרָאֵל, מְפַקְּחִין עָלָיו אֶת הַגַּל. מְצָאוּהוּ חַי, מְפַקְּחִין עָלָיו. וְאִם מֵת, יַנִּיחוּהוּ:
מִי שֶׁנָּפְלָה עָלָיו מַפֹּלֶת בשבת, סָפֵק הוּא שָׁם סָפֵק אֵינוֹ שָׁם, סָפֵק חַי סָפֵק מֵת, סָפֵק נָכְרִי סָפֵק יִשְׂרָאֵל, מְפַקְחִין עָלָיו אֶת הַגָּל. כיון שספק נפשות דוחה את השבת. מְצָאוּהוּ חַי, ואפילו אם רואים שלא יוכל לחיות עוד זמן רב, אף על פי כן ממשיכים ומְפַקְּחִין עָלָיו את הגל עד שמוציאים אותו, וְאִם מצאוהו מֵת, יַנִּיחוּהוּ כך עד מוצאי שבת, כיון שהמת אסור בטלטול.