משנה ט: הָאוֹמֵר, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. אֶחֱטָא וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ. אֶת זוֹ דָּרַשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ (ויקרא טז), עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִין, וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם, אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לו), וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם. וְאוֹמֵר (ירמיה יז), מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל יְיָ, מַה מִּקְוֶה מְטַהֵר אֶת הַטְּמֵאִים, אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל:
הָאוֹמֵר, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. האומר אֶחֱטָא וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. על עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. על עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ. אֶת זוֹ – חילוק זה, בין עבירות שבין אדם לחבירו לבין עבירות שבין אדם למקום, דָּרַשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, נאמר בפסוק 'מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ', ומלשון 'לפני ה" יש ללמוד שרק עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. אבל עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ.
אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִין, וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם, אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר 'וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם'. וְאוֹמֵר, 'מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ה", מַה – כשם שמִּקְוֶה מְטַהֵר אֶת הַטְּמֵאִים, אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל:
הדרן עלך מסכת יומא
מסכת סוכה
משנה א: סֻכָּה שֶׁהִיא גְבוֹהָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה, פְּסוּלָה, רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר. וְשֶׁאֵינָהּ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, וְשֶׁאֵין לָהּ שָׁלשׁ דְּפָנוֹת, וְשֶׁחַמָּתָהּ מְרֻבָּה מִצִּלָתָהּ פְּסוּלָה. סֻכָּה יְשָׁנָה, בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין, וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין, וְאֵיזוֹ הִיא סֻכָּה יְשָׁנָה, כָּל שֶׁעֲשָׂאָהּ קֹדֶם לֶחָג שְׁלשִׁים יוֹם, אֲבָל אִם עֲשָׂאָהּ לְשֵׁם חַג אֲפִלּוּ מִתְּחִלַּת הַשָּׁנָה, כְּשֵׁרָה:
סֻכָּה שֶׁהִיא גְבוֹהָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה, כלומר, שהחלל מהרצפה ועד הסכך הוא יותר מעשרים אמה, פְּסוּלָה, כיון שסוכה צריכה להיות 'דירת עראי', ולמעלה מעשרים אמה זו דירת קבע. רַבִּי יְהוּדָה חולק ומַכְשִׁיר, כיון שלדבריו סוכה צריכה להיות דירת קבע.
וְסוכה שֶׁאֵינָהּ גְּבוֹהָה אפילו עֲשָׂרָה טְפָחִים, הרי היא 'דירה סרוחה', שאין אדם גר בה, וְכן סוכה שֶׁאֵין לָהּ לכל הפחות שָׁלשׁ דְּפָנוֹת, וְכן סוכה שֶׁחַמָּתָהּ מְרֻבָּה מִצִּלָתָהּ – שהסכך שבה אינו מצל אפילו על מחצית מקרקעית הסוכה, כל אחת מסוכות אלו פְּסוּלָה.
סֻכָּה יְשָׁנָה, שנבנתה זמן רב לפני סוכות, בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין, כיון שיש צורך לבנות את הסוכה לשם מצוה, ואילו סוכה זו נעשתה באופן סתמי, שלא לשם חג הסוכות, וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין, כיון שהם סוברים שאין הסוכה צריכה להיעשות לשם מצות סוכה. וְאֵיזוֹ הִיא סֻכָּה יְשָׁנָה, שבית שמאי פוסלים אותה, כָּל שֶׁעֲשָׂאָהּ קֹדֶם לֶחָג שְׁלשִׁים יוֹם, אבל בתוך שלשים יום לחג הסוכות, שכבר מתחילים לדרוש בעניני החג, מן הסתם נעשתה הסוכה לשם מצוה. ודין זה של בית שמאי הוא רק בסוכה שנעשתה באופן סתמי, אֲבָל אִם עֲשָׂאָהּ בפירוש לְשֵׁם חַג הסוכות, אֲפִלּוּ אם עשאה מִתְּחִלַּת הַשָּׁנָה, כְּשֵׁרָה:
