משנה ה: עֻבָּרָה שֶׁהֵרִיחָה, מַאֲכִילִין אוֹתָהּ עַד שֶׁתָּשִׁיב נַפְשָׁהּ. חוֹלֶה מַאֲכִילִין אוֹתוֹ עַל פִּי בְקִיאִין. וְאִם אֵין שָׁם בְּקִיאִין, מַאֲכִילִין אוֹתוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ, עַד שֶׁיֹּאמַר דָּי:
עֻבָּרָה – אשה מעוברת שֶׁהֵרִיחָה מאכל ביום הכפורים והתאוותה לאוכלו, וסכנה היא לה ולעוברה, מַאֲכִילִין אוֹתָהּ עַד שֶׁתָּשִׁיב נַפְשָׁהּ. חוֹלֶה, מַאֲכִילִין אוֹתוֹ עַל פִּי רופאים בְּקִיאִין שאומרים אם הוא צריך לאכול. וְאִם אֵין שָׁם בְּקִיאִין, מַאֲכִילִין אוֹתוֹ עַל פִּי החולה עַצְמוֹ, עַד שֶׁיֹּאמַר דַּי:
משנה ו: מִי שֶׁאֲחָזוֹ בֻלְמוּס, מַאֲכִילִין אוֹתוֹ אֲפִלּוּ דְבָרִים טְמֵאִים, עַד שֶׁיֵּאוֹרוּ עֵינָיו. מִי שֶׁנְּשָׁכוֹ כֶלֶב שׁוֹטֶה, אֵין מַאֲכִילִין אוֹתוֹ מֵחֲצַר כָּבֵד שֶׁלוֹ, וְרַבִּי מַתְיָא בֶן חָרָשׁ מַתִּיר. וְעוֹד אָמַר רַבִּי מַתְיָא בֶן חָרָשׁ, הַחוֹשֵׁשׁ בִּגְרוֹנוֹ, מַטִּילִין לוֹ סַם בְּתוֹךְ פִּיו בְּשַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא סְפֵק נְפָשׁוֹת, וְכָל סְפֵק נְפָשׁוֹת דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת:
מִי שֶׁאֲחָזוֹ בֻלְמוֹס – חולי פתאומי הבא מחמת רעבון, והסימן לכך הוא שראייתו נחלשת פתאום, ויש בו סכנת נפשות, מַאֲכִילִין אוֹתוֹ אֲפִלּוּ דְבָרִים טְמֵאִים, עַד שֶׁיֵּאוֹרוּ עֵינָיו.
מִי שֶׁנְשָׁכוֹ כֶלֶב שׁוֹטֶה, והוא מסוכן למות, אֵין מַאֲכִילִין אוֹתוֹ מֵחֲצַר כָּבֵד שֶׁלוֹ – מיותרת הכבד של הכלב השוטה, ואף שהרופאים נוהגים ברפואה זו, כיון שאין זו רפואה בדוקה, אין מתירים מחמתה אכילת איסור. וְרַבִּי מַתְיָא בֶן חָרָשׁ מַתִּיר, כיון שהוא סובר שזו רפואה בדוקה. וְעוֹד אָמַר רַבִּי מַתְיָא בֶן חָרָשׁ, הַחוֹשֵׁשׁ [-החש כאב] בִּגְרוֹנוֹ, שמתחילים החניכיים להתאכל ולהירקב, ויש חשש שתתפשט המחלה בגרונו [יש הגורסים 'החושש בשיניו'] מַטִּילִין לוֹ סַם – תרופה בְּתוֹךְ פִּיו בַּשַּׁבָּת, אפילו אם לצורך כך צריכים לבשל וכדומה ולעשות מלאכות האסורות מן התורה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא סְפֵק נְפָשׁוֹת, וְכָל סְפֵק נְפָשׁוֹת דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת:
תפריט
תפריט
ראשון
ה' אדר התשפ"ו
