משנה ז: מִי שֶׁנָּפְלָה עָלָיו מַפֹּלֶת, סָפֵק הוּא שָׁם סָפֵק אֵינוֹ שָׁם, סָפֵק חַי סָפֵק מֵת, סָפֵק נָכְרִי סָפֵק יִשְׂרָאֵל, מְפַקְּחִין עָלָיו אֶת הַגַּל. מְצָאוּהוּ חַי, מְפַקְּחִין עָלָיו. וְאִם מֵת, יַנִּיחוּהוּ:
מִי שֶׁנָּפְלָה עָלָיו מַפֹּלֶת בשבת, סָפֵק הוּא שָׁם סָפֵק אֵינוֹ שָׁם, סָפֵק חַי סָפֵק מֵת, סָפֵק נָכְרִי סָפֵק יִשְׂרָאֵל, מְפַקְחִין עָלָיו אֶת הַגָּל. כיון שספק נפשות דוחה את השבת. מְצָאוּהוּ חַי, ואפילו אם רואים שלא יוכל לחיות עוד זמן רב, אף על פי כן ממשיכים ומְפַקְּחִין עָלָיו את הגל עד שמוציאים אותו, וְאִם מצאוהו מֵת, יַנִּיחוּהוּ כך עד מוצאי שבת, כיון שהמת אסור בטלטול.
משנה ח: חַטָּאת וְאָשָׁם וַדַּאי מְכַפְּרִין. מִיתָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפְּרִין עִם הַתְּשׁוּבָה. הַתְּשׁוּבָה מְכַפֶּרֶת עַל עֲבֵרוֹת קַלּוֹת עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה. וְעַל הַחֲמוּרוֹת הִיא תוֹלָה עַד שֶׁיָּבֹא יוֹם הַכִּפּוּרִים וִיכַפֵּר:
משנתנו מבארת את דיני הכפרה השונים:
קרבנות חַטָּאת וְאָשָׁם וַדַּאי, מְכַפְּרִין על האדם, אם עשה תשובה, וכן מִיתָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפְּרִין עִם הַתְּשׁוּבָה. הַתְּשׁוּבָה לבדה מְכַפֶּרֶת עַל עֲבֵרוֹת קַלּוֹת, והיינו עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה. וְעַל העבירות הַחֲמוּרוֹת הִיא [-התשובה] תוֹלָה, עַד שֶׁיָּבוֹא יוֹם הַכִּפּוּרִים וִיכַפֵּר:
