משנה ב: בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. תְּבוּאָה בִתְבוּאָה וְקִטְנִית בְּקִטְנִית, תְּבוּאָה בְקִטְנִית וְקִטְנִית בִּתְבוּאָה. בֶּאֱמֶת אָמְרוּ, זֵרְעוֹנֵי גִנָּה שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין, מִצְטָרְפִין אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע בְּנוֹפֵל לְבֵית סְאָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כְּשֵׁם שֶׁאָמְרוּ לְהַחְמִיר כָּךְ אָמְרוּ לְהָקֵל, הַפִּשְׁתָּן בַּתְּבוּאָה מִצְטָרֶפֶת אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע בְּנוֹפֵל לְבֵית סְאָה:
משנה ב: כפי שהתבאר במשנה הקודמת, תערובת של מיני זרעים שונים נחשבת לכלאים האסורים בזריעה יחד, רק אם בחלק המועט יש לכל הפחות שיעור רובע הקב מתוך הסאה של המין המרובה, והיינו אחד לעשרים וארבעה. משנתנו מבארת שהשיעורים של המשנה הקודמת נאמרו רק כאשר שני המינים שוים או דומים בגודלם זה לזה, ונמצא ששטח זריעתם וצמיחת גם הוא שוה, אך כאשר התערב מין קטן ביותר [וממילא מעט ממנו נזרע בשטח גדול ביותר], או שהתערב מין גדול ביותר [וממילא כמות גדולה ממנו נזרעת בשטח קטן יותר], שיעור התערובת האסורה משתנה: בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, שהתערובת האסורה היא רובע קב מתוך הסאה, כאשר התערבו תְּבוּאָה בִתְבוּאָה, כגון חטים בשעורים, וְקִטְנִית בְּקִטְנִית, כגון פול ואפונים, או שהתערבה תְּבוּאָה בְקִטְנִית, וְקִטְנִית בִּתְבוּאָה. בֶּאֱמֶת אָמְרוּ – הלכה למשה מסיני היא, שזֵרְעוֹנֵי גִנָּה שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין בעצמם, כגון זרעי צנון ולפת, שהם דקים ביותר, וכמות קטנה מהם נזרעת בשטח גדול, מִצְטָרְפִין לאסור בתערובתם בשיעור אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע בְּנוֹפֵל [-במה שרגילים 'להפיל', לזרוע] לְבֵית סְאָה, כלומר, ה'סאה' שלהם אינה נמדדת לפי משקל סאה ממש, אלא לפי השיעור שזורעים מהם בבית סאה [-'בית סאה' היינו המקום שרגילים לזרוע בו סאה של תבואה], והוא הקובע לענין זה, ואחד מעשרים וארבעה מהכמות שרגילים לזרוע בבית סאה, שהתערב בתבואה או קטניות באופן שיחד הם סאה, אוסר משום כלאים, ולכן, אם רגילים לזרוע מזרעונים אלו חצי סאה בבית סאה [לעומת סאה תבואה שרגילים לזרוע בבית סאה], הרי השיעור האוסר הוא אחד מעשרים וארבעה בחצי סאה, והיינו אחד מארבעים ושמונה בסאה, שמינית הקב [לעומת רובע הקב האוסר כאשר התערובת היא מתבואה או קטנית בלבד].
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כְּשֵׁם שֶׁאָמְרוּ לְהַחְמִיר בזרעונים דקים ביותר, שאפילו כמות קטנה מהם אוסרת, כיון שהם נזרעים בכמות קטנה ביותר לבית סאה, כָּךְ אָמְרוּ לְהָקֵל במה שנזרע בכמות הגדולה יותר מסאה לבית סאה, ולכן, הַפִּשְׁתָּן שהתערב בַּתְּבוּאָה, כיון שהפשתן נזרע בכמות גדולה של שלשה סאים לכל בית סאה, מִצְטָרֶפֶת לאסור משום כלאים רק אם בתערובת של אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע בְּנוֹפֵל [-במה שרגילים 'להפיל', לזרוע] לְבֵית סְאָה, ונמצא שרק אחד מעשרים וארבעה מתוך שלשה סאים, והיינו שלשת רבעי הקב של זרע פשתן, שהתערבו בסאה של תבואה או קטנית אוסרים את התערובת משום כלאים.
