משנה ה: הָיְתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה קַנְבּוֹס אוֹ לוּף, לֹא יְהֵא זוֹרֵעַ וּבָא עַל גַּבֵּיהֶם, שֶׁאֵינָן עוֹשִׂין אֶלָּא לִשְׁלֹשָׁה שָׁנִים. תְּבוּאָה שֶׁעָלָה בָהּ סְפִיחֵי אִסְטִיס, וְכֵן מְקוֹם הַגְּרָנוֹת שֶׁעָלוּ בָהֶן מִינִין הַרְבֵּה, וְכֵן תִּלְתָּן שֶׁהֶעֱלָה מִינֵי צְמָחִים, אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לְנַכֵּשׁ. אִם נִכֵּשׁ אוֹ כִסַּח, אוֹמְרִים לוֹ, עֲקֹר אֶת הַכֹּל חוּץ מִמִּין אֶחָד:
משנה ה: אף שהתבאר לעיל שאם היתה שדהו זרועה חטים יכול להפוך את הקרקע ולזרוע שעורים, זהו רק במיני תבואה וקטניות שמתקלקלים על ידי הפיכת הקרקע, אבל אם הָיְתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה קַנְבּוֹס אוֹ לוּף, שאין הפיכת הקרקע מקלקל אותם, לֹא יְהֵא זוֹרֵעַ מינים אחרים וּבָא עַל גַּבֵּיהֶם, כיון שֶׁאֵינָן עוֹשִׂין אֶלָּא לִשְׁלֹשָׁה שָׁנִים – עד שלש שנים מזמן זריעתם הם עשויים לצמוח, ואין הפיכת הקרקע מזיקה להם, ואם יזרע כעת מין אחר, יצמחו בתערובת.
תְּבוּאָה שֶׁעָלָה בָהּ סְפִיחֵי אִסְטִיס [-צבע הדומה לתכלת], והיינו שנפלו שם זרעים של איסטיס וצמחו מאליהם בתוך התבואה, וְכֵן מְקוֹם הַגְּרָנוֹת – מקום שדשים בו תבואה וקטניות, שֶׁעָלוּ בָהֶן מִינִין הַרְבֵּה, כלומר, מתוך שדשים שם מינים רבים של תבואה וקטניות השרישו חלק מהם בקרקע וצמחו, וְכֵן תִּלְתָּן שֶׁהֶעֱלָה בתוכו מִינֵי צְמָחִים, אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לְנַכֵּשׁ את הצמחים המעורבים, והטעם לכך, כיון שבין כך עתיד הוא לעשות כן מעצמו, שהרי האיסטיס מזיק לתבואה, וכל דבר הצומח במקום הגרנות מזיק להם, כיון שהשורשים גורמים שהקרקע לא תהיה חלקה ולא תהיה ראויה לדישה, וכן הצמחים מזיקים לתלתן. אמנם אִם נִכֵּשׁ [-עקר מהשורש] אוֹ כִסַּח [-חתך] חלק מהצמחים של התערובת, נראה הדבר שנח לו והוא מרוצה במה שנשאר, והרי זה נראה כמקיים כלאיים, ולכן אוֹמְרִים לוֹ, עֲקֹר אֶת הַכֹּל חוּץ מִמִּין אֶחָד:
