משנה ט: הָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת שָׂדֵהוּ קָרַחַת קָרַחַת מִכָּל מִין, עוֹשֶׂה עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע קָרָחוֹת לְבֵית סְאָה, מִקָּרַחַת לְבֵית רֹבַע, וְזוֹרֵעַ בְּתוֹכָהּ כָּל מִין שֶׁיִּרְצֶה. הָיְתָה קָרַחַת אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם, זוֹרְעָם חַרְדָּל. שָׁלֹשׁ, לֹא יִזְרַע חַרְדָּל, מִפְּנֵי שֶׁהִיא נִרְאֵית כִּשְׂדֵה חַרְדָּל, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, תֵּשַׁע קָרָחוֹת מֻתָּרוֹת, עֶשֶׂר אֲסוּרוֹת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, אֲפִלּוּ כָל שָׂדֵהוּ בֵּית כּוֹר, לֹא יַעֲשֶׂה בְתוֹכָהּ חוּץ מִקָּרַחַת אַחַת:
משנה ט: הָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת שָׂדֵהוּ קָרַחַת קָרַחַת מִכָּל מִין, כלומר, רוצה הוא לחלק את שדהו לערוגות ערוגות, ולזרוע בכל ערוגה מין שונה של זרעים, הרי זה עוֹשֶׂה עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע קָרָחוֹת לְבֵית סְאָה, מִקָּרַחַת לְבֵית רֹבַע – ונמצא שכל קרחת היא בשיעור בית רובע [והיינו רבע קב, וקב הוא אחד מששה בסאה, נמצא שבבית סאה יש עשרים וארבעה רבעי קב], וכל קרחת היא עשר אמות רוחב, על עשר אמות ושנים וחצי טפחים אורך, וְזוֹרֵעַ בְּתוֹכָהּ כָּל מִין שֶׁיִּרְצֶה, ואינו צריך להרחיקם כלל זו מזו, שכיון שכל אחת היא ערוגה מרובעת בפני עצמה, ניכר שאינן זרועות בעירבוביא.
הָיְתָה לו שדה תבואה ובאמצעה קָרַחַת אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם, זוֹרְעָם חַרְדָּל, ואין הדבר נראה כתערובת של שדה חרדל בשדה תבואה, אך אם יש לו שָׁלֹשׁ קרחות, הרי זה לֹא יִזְרַע חַרְדָּל, מִפְּנֵי שֶׁהִיא נִרְאֵית כִּשְׂדֵה חַרְדָּל בתוך שדה תבואה, כיון שאין דרך לזרוע מהחרדל כמות גדולה כל כך [אך שאר מינים מותר לזרוע אפילו שלש קרחות, כיון שרגילים לזרוע מהם הרבה, ובשלש קרחות אינן נראות כשדה של זרע אחר המעורבת בשדה התבואה], דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כשיש לו בית סאה ורוצה לעשותה ערוגות ערוגות של מינים שונים, מחלק את שדהו לעשרים וחמש קרחות, חמש לאורך על חמש לרוחב, ומתוכם תֵּשַׁע קָרָחוֹת מֻתָּרוֹת בזריעת מינים שונים, והיינו שזורע בשורה הראשונה ערוגה ראשונה, שלישית וחמישית, ואת השורה השניה אינו זורע כלל, וכן בשורה השלישית זורע ערוגה ראשונה שלישית וחמישית, ומשאיר את השורה הרביעה ללא זריעה כלל, ובשורה החמישית זורע גם כן ערוגה ראשונה שלישית וחמישית. אבל עֶשֶׂר ערוגות, אֲסוּרוֹת בזריעה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אם היתה כָל שָׂדֵהוּ בשיעור גדול מאד, של בֵּית כּוֹר, שהוא שלשים סאה, והיתה זרועה מין אחד, לֹא יַעֲשֶׂה בְתוֹכָהּ חוּץ מִקָּרַחַת אַחַת של מין אחר, אך לא יעשה יותר מקרחת אחת של מין אחר [ולדעת חכמים אפילו קרחת אחת של מין אחר לא יעשה, אם לא הרחיקם זה מזה כראוי, בשיעור בית רובע].
