משנה יא: תְּבוּאָה נוֹטָה עַל גַּבֵּי תְבוּאָה, וְיָרָק עַל גַּבֵּי יָרָק, תְּבוּאָה עַל גַּבֵּי יָרָק, יָרָק עַל גַּבֵּי תְבוּאָה, הַכֹּל מֻתָּר, חוּץ מִדְּלַעַת יְוָנִית. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַף הַקִּשּׁוּת וּפוֹל הַמִּצְרִי, וְרוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵיהֶן מִדְּבָרָי:
משנה יא: אם הרחיק האדם את מיני התבואה או הירקות השונים זה מזה כראוי, אך כאשר צמחו הגידולים הרבה היתה התְּבוּאָה נוֹטָה עַל גַּבֵּי תְבוּאָה ממין אחר, וְכן אם היה היָרָק נוטה עַל גַּבֵּי יָרָק, או שהיתה תְּבוּאָה נוטה עַל גַּבֵּי יָרָק, או יָרָק עַל גַּבֵּי תְבוּאָה, הַכֹּל מֻתָּר, חוּץ מִדְּלַעַת יְוָנִית, כיון שהעלים שלה מתפשטים ומסתבכים ביותר, ואסור הדבר משום מראית העין. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַף הַקִּשּׁוּת וּפוֹל הַמִּצְרִי אסורים, שאף הם מתפשטים ומסתבכים. הוסיף רבי מאיר ואמר, וְאף שכך קיבלתי מרבותי ואיני יכול לחזור בי, מכל מקום רוֹאֶה אֲנִי מסברא אֶת דִּבְרֵיהֶן של חכמים נכונים מִדְּבָרָי, כיון שהקישות ופול המצרי אינם מסתבכים כל כך כדלעת היוונית, ואין ראוי לאוסרם משום מראית העין.
