פרק ג, משנה א: עֲרוּגָה שֶׁהִיא שִׁשָּׁה טְפָחִים עַל שִׁשָּׁה טְפָחִים, זוֹרְעִים בְּתוֹכָהּ חֲמִשָּׁה זֵרְעוֹנִים, אַרְבָּעָה בְּאַרְבַּע רוּחוֹת הָעֲרוּגָה, וְאֶחָד בָּאֶמְצַע. הָיָה לָהּ גְּבוּל גָּבוֹהַּ טֶפַח, זוֹרְעִין בְּתוֹכָהּ שְׁלֹשָׁה עָשָׂר, שְׁלֹשָׁה עַל כָּל גְּבוּל וּגְבוּל, וְאֶחָד בָּאֶמְצַע. לֹא יִטַּע רֹאשׁ הַלֶּפֶת בְּתוֹךְ הַגְּבוּל, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמַלְאֵהוּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שִׁשָּׁה בָּאֶמְצַע :
פרק ג, משנה א: אף על פי שהתבאר לעיל שיש להרחיק ירק מירק ששה טפחים, זהו דוקא בשדה גדולה, אך בערוגה קטנה הקילו חכמים ודי להרחיק טפח ומחצה בין מיני הזרעים, שזהו שיעור יניקה. ועוד הקילו, שאם שני המינים אינם סמוכים זה לזה, אלא נוגעים זה בזה בקרן זוית בלבד, כגון ששורה אחת מן הדרום ושורה אחת מן המזרח, ויש ביניהם מרובע ריק, אין צורך בהרחקה נוספת, כיון שניכר שלא נזרעו בערבוביא.
עֲרוּגָה שֶׁהִיא בגודל שִׁשָּׁה טְפָחִים עַל שִׁשָּׁה טְפָחִים, זוֹרְעִים [-ניתן לזרוע] בְּתוֹכָהּ חֲמִשָּׁה מיני זֵרְעוֹנִים, אַרְבָּעָה מינים בְּאַרְבַּע רוּחוֹת הָעֲרוּגָה, כלומר, מין אחד בכל צד, ברוחב טפח, לכל אורך אותו צד, מלבד קרנות הערוגה שאותם יש להשאיר ריקים, כדי שלא יתערבו המינים, ומשאירים בכל קרן זוית טפח על טפח ריק, וְאֶחָד נוסף, מין חמישי, בָּאֶמְצַע, זרע אחד בלבד, באופן שיהא מרחק של טפח ומחצה בינו לבין הזרעים שבצדדים [ואף שבזויות מספיק מרחק קטן יותר, הינו כיון שקרן הזוית עצמה מהוה היכר והבדל בין הזרעים, אבל בזרע האמצעי, שאין לו הכר, יש צורך במרחק של טפח ומחצה בינו לבין שאר הזרעים שבצדדים].
[אמנם, כשם שבקרן זוית אין צורך בהרחקה, כך אם יזרע את הזרעים האמצעיים בריבוע, באופן שהצלעות של הריבוע האמצעי יהיו באלכסון ביחס לריבוע החיצוני, הרי זה כהיכר של קרן זוית, ואף שקדקדי הריבוע הפנימי נוגעים בזרעים המקיפים אותו, הדבר מותר].
