המשך משנה א: הָיָה לָהּ גְּבוּל גָּבוֹהַּ טֶפַח, זוֹרְעִין בְּתוֹכָהּ שְׁלֹשָׁה עָשָׂר, שְׁלֹשָׁה עַל כָּל גְּבוּל וּגְבוּל, וְאֶחָד בָּאֶמְצַע. לֹא יִטַּע רֹאשׁ הַלֶּפֶת בְּתוֹךְ הַגְּבוּל, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמַלְאֵהוּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שִׁשָּׁה בָּאֶמְצַע :
משנתנו ממשיכה לבאר את מנין הזרעים שניתן לזרוע בערוגה אחת: הָיָה לָהּ גְּבוּל גָּבוֹהַּ טֶפַח, כלומר, אם אותה ערוגה של שה טפחים על ששה טפחים היתה מוקפת בשפה גבוהה טפח מכל צדדיה, ורוחבה טפח, ונמצא שיחד עם השפה הזו גודל הערוגה הוא שמונה טפחים על שמונה טפחים, זוֹרְעִין בְּתוֹכָהּ שְׁלֹשָׁה עָשָׂר זרעים, שְׁלֹשָׁה עַל כָּל גְּבוּל וּגְבוּל – בכל צד מניחים טפח על טפח בקרן זוית, וזורעים טפח ומניחים טפח ומחצה, וזורעים טפח ומניחים טפח ומחצה, וזורעים טפח, ואחריו מניחים טפח בקרן זוית, נמצא שזורע בכל צד שלשה מיני זרעים, הרי אלו שנים עשר, וְאֶחָד נוסף בָּאֶמְצַע, ואף על פי שמלבד הגבול הגבוה נשאר השטח האמצעי שבערוגה ששה על ששה טפחים, והתבאר ברישא שבערוגה כזו מותר לזרוע חמשה מיני זרעים, מכל מקום יש צורך בהרחקה נוספת אף מהזרעים שבגבול הגבוה, ואין לזרוע באמצע יותר ממין אחד. ואת אותו מין זורע במרובע שצלעותיו הם באלכסון לצלעות הגבול הגבוה, וכעין האופן שהתבאר ברישא, ויכול לזרוע באופן זה ריבוע שגודלו שמונה עשר טפחים מרובעים. אמנם אם לא היה הגבול גבוה טפח, אף שהיתה הערוגה שמונה על שמונה טפחים, היה דינה כמו ברישא, שזורעים בה רק חמשה מינים. [וכל שכן שמותר לזרוע מין אחד לכל אורך הגבול, כמו ברישא של המשנה, אך חידשה המשנה עתה שכיון שיש מקום מרווח יותר, יכול אף לזרוע מיני זרעים שונים, בהפסק של טפח ומחצה בין מין למין].
לֹא יִטַּע רֹאשׁ הַלֶּפֶת בְּתוֹךְ הַגְּבוּל הגבוה שסביב לערוגה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמַלְאֵהוּ – דרכו של הלפת להתפשט ולמלא את כל הערוגה, ונראה הדבר כזריעה בתערובת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בין ברישא לגבי ערוגה של ששה על ששה, ובין בסיפא באופן שיש לערוגה גבול גבוה, יכול לזרוע שִׁשָּׁה מיני זרעים בָּאֶמְצַע, כשהם רחוקים זה מזה:
