פרק ד, משנה א: קָרַחַת הַכֶּרֶם, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע אַמּוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה. מְחוֹל הַכֶּרֶם, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה. וְאֵיזוֹ הִיא קָרַחַת הַכֶּרֶם. כֶּרֶם שֶׁחָרַב מֵאֶמְצָעוֹ. אִם אֵין שָׁם שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם. הָיוּ שָׁם שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, נוֹתְנִין לָהּ עֲבוֹדָתָהּ, וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר:
פרק ד, משנה א: 'קָרַחַת הַכֶּרֶם', והיינו מקום ריק שיש באמצע הכרם, שמותר לזרוע בו תבואה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שיעורו לכל הפחות עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע אַמּוֹת, אך בפחות משיעור זה אסור לזרוע שם תבואה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, די בשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה. 'מְחוֹל הַכֶּרֶם' [ובמשניות הבאות יבואר האם זהו המקום שבין הכרם לגדר, או מקום שבין שני כרמים], ומותר לזרוע שם תבואה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שיעורו לכל הפחות שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, ובפחות משיעור זה אסור לזרוע שם תבואה, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, די בשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה. מבררת המשנה, וְאֵיזוֹ הִיא 'קָרַחַת הַכֶּרֶם' המוזכרת ברישא, כֶּרֶם שֶׁחָרַב מֵאֶמְצָעוֹ, לדעת בית הלל אִם אֵין שָׁם שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם, כיון שארבע אמות מכל צד נחשבים ככרם עצמו, כיון שהם נצרכים לעבודת הכרם, לחרישה ולבצירה, ואם נשארו פחות משמונה אמות באמצע [והיינו פחות משש עשרה אמות בסך הכל], הרי מקום זה בטל לכרם עצמו מכל צד, כיון שיש בו פחות מארבע אמות לכל צד, ואין זורעים שם, אך אם הָיוּ שָׁם שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, נוֹתְנִין לָהּ עֲבוֹדָתָהּ, והיינו ארבע אמות מכל צד, וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר – את אותם שמונה אמות שבאמצע. ואילו לבית שמאי פחות משמונה אמות אינו נחשב 'שדה', ולכן יש צורך שמלבד אותם ארבע אמות שבכל צד לעבודת הכרם, יש צורך בשמונה אמות לכל צד, כי בפחות משמונה אמות מתבטל המקום לגבי הכרם, ורק אם יש שמונה אמות לכל צד, והיינו שש עשרה אמות יחד, מלבד שמונה אמות של עבודת הכרם לשני הצדדים, ויחד הם עשרים וארבע אמות, זורעים תבואה באותם שש עשרה אמות שבאמצע.
