משנה ח: הַנּוֹטֵעַ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת, אִם אֵין בֵּינֵיהֶן שְׁמֹנֶה אַמּוֹת, לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם. הָיוּ שָׁלֹשׁ, אִם אֵין בֵּין שׁוּרָה לַחֲבֶרְתָּהּ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר מִשּׁוּם חֲנִינָא בֶן חֲכִינַאי, אֲפִלּוּ חָרְבָה הָאֶמְצָעִית וְאֵין בֵּין שׁוּרָה לַחֲבֶרְתָּהּ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם, שֶׁאִלּוּ מִתְּחִלָּה נְטָעָן הֲרֵי זֶה מֻתָּר בִּשְׁמֹנֶה אַמּוֹת:
משנה ט: הַנּוֹטֵעַ אֶת כַּרְמוֹ עַל שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, כלומר, שכל שורה של גפנים רחוקה מחברתה שש עשרה אמה, אין דין המקום ככרם, אלא כגפנים יחידות, שאין מרחיקים מהם ארבע אמות, ומֻתָּר לְהָבִיא זֶרַע של תבואה לְשָׁם, בריחוק ששה טפחים, כדין גפן יחידית.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מַעֲשֶׂה בְצַלְמוֹן [-שם מקום], בְּאֶחָד שֶׁנָּטַע אֶת כַּרְמוֹ עַל שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, באופן שהתבאר, אך לא רצה שענפי האילנות יהיו מעל התבואה, וְהָיָה הוֹפֵךְ שְׂעַר [-את הענפים היוצאים] שְׁתֵּי שׁוּרוֹת לְצַד אֶחָד – אלו כלפי אלו, וְזוֹרֵעַ אֶת הַנִּיר – היה זורע תבואה בצד השני, במקום שמעליו אין ענפים, וּבְשָׁנָה אַחֶרֶת הָיָה הוֹפֵךְ אֶת הַשֵּׂעָר לְמָקוֹם אַחֵר – לצד השני, לצד שבו היתה התבואה הזרועה בשנה הקודמת, וְזוֹרֵעַ אֶת הַבּוּר – את המקום שלא זרע בשנה הקודמת, ובשנה זו לא היו שם ענפי הגפנים, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים, וְהִתִּירוּ. רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, אַף הַנּוֹטֵעַ אֶת כַּרְמוֹ עַל שְׁמֹנֶה שְׁמֹנֶה אַמּוֹת – בריחוק שמונה אמות בין שורת גפנים לשורת גפנים, מֻתָּר לזרוע ביניהם תבואה בריחוק ששה טפחים.
