משנה ב: אֵיזֶה הוּא מְחוֹל הַכֶּרֶם. בֵּין כֶּרֶם לַגָּדֵר. אִם אֵין שָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה, לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם. הָיוּ שָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה, נוֹתְנִין לוֹ עֲבוֹדָתוֹ וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר:
משנה ג: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין זֶה אֶלָּא גֶדֶר הַכֶּרֶם. וְאֵיזֶה הוּא מְחוֹל הַכֶּרֶם. בֵּין שְׁנֵי הַכְּרָמִים. אֵיזֶה הוּא גָדֵר, שֶׁהוּא גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים. וְחָרִיץ, שֶׁהוּא עָמֹק עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה:
משנה ב: התבאר במשנה הקודמת שנחלקו בית שמאי ובית הלל בשיעורו של 'מחול הכרם', לדעת בית שמאי אם יש בו שש עשרה אמות מותר לזרוע בו, ולדעת בית הלל אם יש בו שתים עשרה אמות מותר לזרוע בו תבואה, מבררת עתה המשנה, אֵיזֶה הוּא 'מְחוֹל הַכֶּרֶם', המקום שבֵּין הכֶּרֶם לַגָּדֵר, שדעת בית הלל אִם אֵין שָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה, לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם, כיון שיש צורך בארבע אמות לעבודת הכרם, ובשמונה אמות לפחות ריקות, אך אם יש שם פחות משמונה אמות, הרי המקום בטל לכרם, ואסור לזרוע בו. ואם הָיוּ שָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה, נוֹתְנִין לוֹ לכרם עֲבוֹדָתוֹ, והיינו ארבע אמות, וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר:
משנה ג: רַבִּי יְהוּדָה חולק ואוֹמֵר, מקום זה שבין הכרם לבין הגדר, אֵין זֶה אֶלָּא 'גֶדֶר הַכֶּרֶם', ולדברי הכל אפילו אם אין שם אלא שש אמות, מרחיק ארבע וזורע שתי אמות, וְאֵיזֶה הוּא 'מְחוֹל הַכֶּרֶם' שנחלקו בו, ולדעת בית הלל יש צורך בשתים עשרה אמות, זהו המקום שבֵּין שְׁנֵי הַכְּרָמִים.
כיון שהזכירה המשנה את גדר הכרם, מבררת המשנה, אֵיזֶה הוּא גָדֵר, שאם הוא נמצא סמוך לכרם מותר לזרוע תבואה מצידו השני, ללא הרחקה כלל, שֶׁהוּא גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים. וְחָרִיץ בקרקע, הסמוך לכרם, ומתיר לזרוע בסמוך לו תבואה, שֶׁהוּא עָמֹק עֲשָׂרָה, וּבין בגדר ובין בחריץ יש צורך שיהא רָחָב אַרְבָּעָה טפחים.
