משנה ו: הָרוֹאֶה יָרָק בַּכֶּרֶם, וְאָמַר כְּשֶׁאַגִּיעַ לוֹ אֲלַקְּטֶנּוּ, מֻתָּר. כְּשֶׁאֶחֱזֹר אֲלַקְּטֶנּוּ, אִם הוֹסִיף בְּמָאתַיִם, אָסוּר:
משנה ו: נאמר בתורה 'שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם', אמנם, גם מי שאינו זורע בידים, אלא רואה שצמחה תבואה בכרמו ואינו לוקטה, אלא נח לו בקיומה, הרי זה נחשב כזורע כלאים, והכל נאסר, משנתנו מבארת את הדינים השייכים לכך: הָרוֹאֶה יָרָק בַּכֶּרֶם, והיה הירק לפניו בדרך הילוכו, וְאָמַר, כְּשֶׁאַגִּיעַ לוֹ [-אליו] אֲלַקְּטֶנּוּ, אפילו אם בינתיים צמח הירק מעט והוסיף אחד ממאתים בגידולו, הרי זה מֻתָּר. אבל אם אמר כְּשֶׁאֶחֱזֹר אֲלַקְּטֶנּוּ, הרי נתעצל והתייאש לפי שעה מללוקטו, ולכן אִם בינתיים הוֹסִיף בְּמָאתַיִם, אָסוּר, וכיצד יודעים אם הוסיף אחד ממאתים, בודקים בכמה זמן מתייבש ירק זה לאחר חיתוכו מהאדמה, אם מתייבש במאתים שעות, הרי שבכל שעה שהוא בקרקע הוא מוסיף אחד ממאתים, ואם מתייבש במאה שעות, הרי בחצי שעה הוא מוסיף שיעור זה, ואוסר.
