משנה ט: הַפֶּרַח הַיּוֹצֵא מִן הֶעָרִיס, רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ מְטֻטֶּלֶת תְּלוּיָה בוֹ, כְּנֶגְדּוֹ אָסוּר. וְכֵן בְּדָלִית. הַמּוֹתֵחַ זְמוֹרָה מֵאִילָן לְאִילָן, תַּחְתֶּיהָ אָסוּר. סִפְּקָהּ בְּחֶבֶל אוֹ בְגֶמִי, תַּחַת הַסִּפּוּק מֻתָּר. עֲשָׂאָהּ כְּדֵי שֶׁיְּהַלֵּךְ עָלָיו הֶחָדָשׁ, אָסוּר:
משנה ט: הַפֶּרַח הַיּוֹצֵא מִן הֶעָרִיס – אם המשיך הגפן לצמוח ולפרוח יותר מהעצים שהוא מודלה עליהם, ונמצאים כעת חלק מענפי הגפן באויר, רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ מְטֻטֶּלֶת [-חוט ובסופו משקולת] תְּלוּיָה בוֹ, וכל הקרקע הנמצאת למטה כְּנֶגְדּוֹ, אָסוּר לזרוע בה תבואה, אך המשך הקרקע שאינו כנגדו מותר בזריעה [ובתנאי שמקום זה רחוק ארבע אמות מהגפן עצמה, שזהו שיעור ההרחקה מהכרם], וְכֵן בְּדָלִית – וכן בגפן יחידית המודלית על גבי כלונסאות וכדומה, שאם הרחיקו ענפי הגפן יותר מהכלונסאות שהם מודלים עליהם, אוסרים רק את הקרקע שכנגדם, ואילו בהמשך הקרקע מותר לזרוע [ובתנאי שהמקום רחוק ששה טפחים מעיקר הגפן, שזהו שיעור ההרחקה גפן יחידי].
הַמּוֹתֵחַ זְמוֹרָה [-ענף מענפי הגפן] מֵאִילָן של גפן אחת לְאִילָן של גפן שניה, מה שתַּחְתֶּיהָ [-תחת הזמורה] אָסוּר. סִפְּקָהּ בְּחֶבֶל אוֹ בְגֶמִי – אם לא היתה הזמורה ארוכה דיה כדי להגיע עד הגפן השניה, וקשרה בחבל או בגמי כדי להאריכה, מה שתַּחַת הַסִּפּוּק [-החבל או הגמי] מֻתָּר בזריעה, אך אם עֲשָׂאָהּ – קשר את אותו חבל או גמי כְּדֵי שֶׁיְּהַלֵּךְ עָלָיו הענף הֶחָדָשׁ כשיאריך עוד, אָסוּר לזרוע תחת אותו חבל או גמי, וכדין אפיפירות שהתבאר לעיל (משנה ג).
