משנה ו: שׁוֹר בָּר, מִין בְּהֵמָה. וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מִין חַיָּה. כֶּלֶב, מִין חַיָּה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, מִין בְּהֵמָה. חֲזִיר, מִין בְּהֵמָה. עָרוֹד, מִין חַיָּה. הַפִּיל וְהַקּוֹף, מִין חַיָּה. וְאָדָם מֻתָּר עִם כֻּלָּם לִמְשֹׁךְ וְלַחֲרֹשׁ וּלְהַנְהִיג:
משנה ו: שׁוֹר בָּר – שור הגדל במדבר, הוא מִין בְּהֵמָה, וְהַחֵלֶב שבו אסור באכילה, ודמו טעון כיסוי, כיון שסוברים חכמים שזהו מין שור רגיל, אלא שברח למדבר ונעשה שור בר. וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שור בר הוא מִין חַיָּה, חלבו מותר, ואין דמו טעון כיסוי. כֶּלֶב, הרי הוא מִין חַיָּה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, מִין בְּהֵמָה. חֲזִיר, מִין בְּהֵמָה. עָרוֹד – חמור בר, מִין חַיָּה. הַפִּיל וְהַקּוֹף, מִין חַיָּה. והנפקא מינה מכל הדברים הללו היא למקרה שכתב אדם במתנה לחבירו את כל החיות או את כל הבהמות שברשותו, מי הם הכלולים במתמנה זו.
וְאָדָם, מֻתָּר עִם כֻּלָּם – עם כל בעלי החיים, לִמְשֹׁךְ וְלַחֲרֹשׁ וּלְהַנְהִיג, שנאמר 'לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו', אבל אתה חורש באדם ושור, או באדם וחמור.
