משנה ט: הַלְּבָדִים אֲסוּרִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵם שׁוּעִים. פִּיו שֶׁל צֶמֶר בְּשֶׁל פִּשְׁתָּן אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁהֵם חוֹזְרִין כָּאָרִיג. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מְשִׁיחוֹת שֶׁל אַרְגָּמָן אֲסוּרוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מוֹלֵל עַד שֶׁלֹּא קוֹשֵׁר. לֹא יִקְשֹׁר סֶרֶט שֶׁל צֶמֶר בְּשֶׁל פִּשְׁתָּן לַחְגֹּר בּוֹ אֶת מָתְנָיו, אַף עַל פִּי שֶׁהָרְצוּעָה בָאֶמְצַע:
משנה ט: הַלְּבָדִים – צמר שאינו טווי וארוג, אלא טרוף לבדו ועושים ממנו בגד, אֲסוּרִים – אם עירב צמר ופשתן יחד ועשה מהם לבד, אסור ללובשו, מִפְּנֵי שֶׁהֵם שׁוּעִים – סרוקים.
דרך האורגים לחזק את שפת הבגד בתפירה של שלשה או ארבעה חוטים, והוא מכונה 'פי הבגד', ואם היה פִּיו שֶׁל צֶמֶר בְּבגד שֶׁל פִּשְׁתָּן, אָסוּר, ואף שאינו חלק מהאריגה של הבגד, מִפְּנֵי שֶׁהֵם חוֹזְרִין כָּאָרִיג – הם סובבים את האריג ומחזקים אותו. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מְשִׁיחוֹת [-כמין חבלים המשמשים כחגורה] שֶׁל צמר צבוע באַרְגָּמָן, אֲסוּרוֹת – אסור לחוגרן על גבי בגד של פשתן, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מוֹלֵל עַד שֶׁלֹּא קוֹשֵׁר – קודם שקושרים אותו במתניים, דרך לתפור את המשיחה לבגד בתפירה ארעית. לֹא יִקְשֹׁר סֶרֶט [-חגורה] שֶׁל צֶמֶר בְּשֶׁל פִּשְׁתָּן לַחְגֹּר בּוֹ אֶת מָתְנָיו, אַף עַל פִּי שֶׁהָרְצוּעָה של העור בָאֶמְצַע, כלומר, חגורה העשויה מרצועה של עור, שבצידה האחד סרט של צמר ובצידה השני סרט של פשתן, כיון שחוגר את הצמר והפשתן זה בזה, הדבר אסור. אך אם אין הצמר והפשתן נחגרים זה בזה, הדבר מותר.
