משנה ה: הָאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ חַטַּאת הָעוֹף סָפֵק, שֶׁעָבַר עָלֶיהָ יוֹם הַכִּפּוּרִים, חַיֶּבֶת לְהָבִיא לְאַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים, מִפְּנֵי שֶׁמַּכְשְׁרַתָּה לֶאֱכוֹל בַּזְּבָחִים. חַטַּאת הָעוֹף הַבָּאָה עַל סָפֵק, אִם מִשֶּׁנִּמְלְקָה נוֹדַע לָהּ, הֲרֵי זוֹ תִקָּבֵר:
משנה ה: הָאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ חַטַּאת הָעוֹף סָפֵק, והיינו שהפילה, ומסופקת אם היה זה עובר המחייב קרבן או לא, שֶׁעָבַר עָלֶיהָ יוֹם הַכִּפּוּרִים, חַיֶּבֶת לְהָבִיא גם לְאַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים, מִפְּנֵי שֶׁמַּכְשְׁרַתָּה לֶאֱכוֹל בַּזְּבָחִים, והטעם לכך, מפני שיום הכפורים מכפר רק על חטא, ואילו קרבן זה מכשיר אותה לאכול בקדשים, ולכן חייבת להביאו גם לאחר שעבר יום הכפורים. חַטַּאת הָעוֹף הַבָּאָה עַל סָפֵק – אשה שאינה יודעת אם התחייבה בקרבן על לידתה או לא, אִם מִשֶּׁנִּמְלְקָה החטאת נוֹדַע לָהּ שהיה זה מין שאין חייבים עליו, הֲרֵי זוֹ תִקָּבֵר, ואף שמעיקר הדין היא מותרת בהנאה, שהרי הובאה בטעות והיא חולין גמורים [ואינה נאסרת משום 'חולין שנשחטו בעזרה', כיון שחטאת העוף אינה נשחטת אלא נמלקת], אך חכמים גזרו שתיאסר בהנאה, שמא יטעו בני אדם ויאמרו שמותר ליהנות מחטאת העוף הבאה על הספק, ולפי האמת היא אסורה, כיון שכל זמן שלא נודע הספק הרי היא ספק קודש, ולכן גזרו איסור הנאה אף באופן שנודע אחר המליקה שלא היתה צריכה להביאה כלל.
