(פסקי ההלכות הם ציטוט מלשון הרמב"ם על ההלכות שנלמדו השבוע ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה)
א. כל נכסים שיש לאשה בין נכסי צאן ברזל בין נכסי מלוג הבעל אוכל כל פירותיהן בחייה ואם מתה בחיי בעלה יורש בעלה הכל, לפיכך אם מכרה האשה נכסי מלוג אחר שנשאת אף על פי שאותן הנכסים נפלו לה קודם שתתארס הבעל מוציא הפירות מיד הלקוחות כל ימי חייה, אבל לא גוף הקרקע שאין לו כלום בגוף נכסי מלוג עד שתמות. מתה בחייו מוציא הגוף מיד הלקוחות בלא דמים, ואם הדמים שלקחה מן הלקוחות קיימין בעצמן מחזירן ללקוחות, ואינו יכול לומר שמא מציאה הן. (אישות, פכ"ב ה"ז)
ב. במה דברים אמורים בנכסים הידועין לבעל אבל אם נפלו לה נכסים במדינה אחרת ולא ידע בהן הבעל ומכרה אותן מכרה קיים, וכן ארוסה שמכרה קודם הנישואין מכרה קיים שאין לבעל בנכסי ארוסתו כלום עד שיכנוס. (אישות, פכ"ב ה"ח)
ג. הרוצה להנשא וכתבה כל נכסיה בין לבנה בין לאחר, ואחר כך נשאת ונתגרשה או שמת בעלה, מתנתה בטילה שזו מברחת היא ולא כתבה כל נכסיה אלא להבריח מבעלה שלא יירשנה, וכשתהיה צריכה להן יחזרו לה, לפיכך אם מתה היא בחיי בעלה קנה המקבל מתנה את הכל, ואם שיירה כלום אפילו מטלטלין מתנתה קיימת ואף על פי שנתגרשה אינה חוזרת. (זכיה ומתנה, פ"ו הי"ב)
ד. האשה שכתבה כל נכסיה לאחר בין קרוב בין רחוק קודם שתנשא, אף על פי שאם נתגרשה או נתאלמנה תבטל המתנה כמו שיתבאר בהלכות מתנה, אין הבעל אוכל פירותיהן ואם מתה אינו יורשן, שהרי נתנה אותן קודם שתנשא, וכשתמות בחיי בעלה יקנה מקבל המתנה מתנתו קנין גמור, ולא עוד אלא אפילו נתנה מקצת נכסיה או כולם קודם נישואיה וכתבה למקבל קנה מהיום ולכשארצה שהרי לא קנה קנין גמור עד שתרצה אין הבעל אוכל פירות אותה מתנה ואם מתה אינו יורשה. (אישות, פכ"ב ה"ט)
ה. היו לאשה כספים, אם נכסי צאן ברזל הן הרי זה נושא ונותן בהן, ואם נכסי מלוג הן בין שהכניסה אותן לו בין שנפלו לה בירושה או נתנו לה במתנה או נפלו לה מטלטלין או נתנו לה הרי אלו ימכרו וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירותיהן. (אישות, פכ"ב הכ"א)
ו. נפלו לה פירות מחוברין לקרקע הרי אלו של בעל, תלושין מן הקרקע שלה וימכרו וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות, אבל המגרש את אשתו והיו לה פירות מחוברין לקרקע בשעת גירושין הרי אלו שלה ואם היו תלושין הרי אלו שלו. (אישות, פכ"ב הכ"ד)
ז. אשה שהיו לה כספים הראויות לבעל לאכול פירותיהם, הוא אומר כך וכך ילקח בהם והיא אומרת איני לוקחת בהן אלא כך וכך, לוקחים דבר שפירותיו מרובים ויציאתו מעוטה, בין שהיה הדבר כרצונו בין שהיה כרצונה, ואין לוקחין אלא דבר שגזעו מחליף שמא יאכל הכל ונמצא הקרן אבד. (אישות, פכ"ב הל"ג)
ח. עבדי נכסי מלוג ובהמת נכסי מלוג הבעל חייב במזונותיהן ובכל צרכיהם והן עושין לו והוא אוכל פירותיהם, לפיכך ולד שפחת מלוג לבעל, ולד בהמת מלוג לבעל, ואם גירשה ורצת האשה ליתן דמים וליטול ולד השפחה מפני שבח בית אביה שומעין לה. (אישות, פכ"ב הכ"ה)
ט. ולד בהמת מלוג שנגנב ונמצא הגנב ושלם שנים הכפל לאשה, שאין זה הפרי שתקנו לו חכמים, החובל באשתו כל הנזק והצער והבושת שלה ואין הבעל אוכל פירותיהן כמו שיתבאר בהלכות חובל. (אישות, פכ"ב הכ"ח)
י. האשה שהכניסה לבעלה עז לחלבה ורחל לגיזתה ודקל לפירותיו אף על פי שאין לה אלא פירות אלו בלבד הרי זה אוכל והולך עד שתכלה הקרן, וכן אם הכניסה לו כלי תשמיש בתורת נכסי מלוג הרי זה משתמש בהן ולובש ומציע ומכסה עד שיכלה הקרן וכשיגרש אינו חייב לשלם הבליות של נכסי מלוג. (אישות, פכ"ב הל"ד)
יא. נפלו לה עבדים אף על פי שהן זקנים הרי אלו לא ימכרו מפני שבח בית אביה, נפלו לה זיתים וגפנים ולא היה לה בגוף הקרקע שהאילנות בה כלום, אם עושין כדי טיפולן לא ימכרו מפני שבח בית אביה ואם לאו הרי אלו ימכרו לעצים וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות. (אישות, פכ"ב הכ"ג)
יב. הבעל שהוציא הוצאות על נכסי מלוג בין שהוציא מעט ואכל פירות הרבה בין שהוציא הרבה ואכל פירות מעט אפילו אכל גרוגרת אחת דרך כבוד או שאכל דינר אחד אפילו שלא דרך כבוד ואפילו לא לקח בפירות מה שהוציא אלא חבילה של זמורות מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל.
וכן אם נפלו לה כספים במקום רחוק והוציא עליהן הוצאות עד שהביאן או עד שהוציאן מיד מי שהיו אצלו ולקח בהן קרקע ואכל פירותיה כשיעור מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל. הוציא ולא אכל או שאכל פחות מכשיעור, שמין כמה השביח ושואלין אותו כמה הוציא, אם השבח יתר על ההוצאה ישבע בנקיטת חפץ כמה הוציא ונוטל ההוצאה ואם ההוצאה יתירה על השבח אין לו מן ההוצאה אלא כשיעור השבח ובשבועה.
במה דברים אמורים במגרש אבל האשה שמרדה על בעלה אפילו אכל הרבה שמין לו כמה אכל ופוחתין אותו ממה שראוי ליתן לו מן ההוצאה אחר שישבע ונוטלו, שלא הקנה לה כדי שתטול ותצא מעצמה, וכן המוציא הוצאות על נכסי אשתו קטנה ומיאנה רואין כמה אכל וכמה הוציא וכמה השביח ושמין לו כאריס שהרי ברשות ירד. (אישות, פכ"ג הלכות ח-י)
יג. הכניסה לו שני כלים או שתי שפחות בתורת נכסי צאן ברזל ושמו אותן עליו באלף זוז והוקרו ועמדו באלפים וגירשה נוטלת אחד באלף שלה והשני אם רצת שתתן דמיו ותטול משום שבח בית אביה שומעין לה. (אישות, פכ"ב הכ"ו)
יד. בעל שהוריד אריסין בנכסי אשתו ואחר כך גירשה, אם היה הבעל עצמו אריס נסתלק בעל נסתלקו אריסין שלא ירדו לה אלא על דעת הבעל ושמין להם וידם על התחתונה, ואם אין הבעל אריס על דעת הקרקע ירדו ושמין להם כאריס. (גזלה ואבדה, פ"י הי"ב)
טו. בעל שמכר קרקע לפירות לא עשה כלום, מפני שלא התקינו פירות לאיש אלא כדי להרויח בהוצאת הבית, לפיכך אם מכר לפירות ולקח אותן המעות לעשות בהן סחורה שומעין לו. (אישות, פכ"ב ה"כ)
טז. שומרת יבם שמתה אפילו עשה בה אחד מן האחים מאמר משפחת בית אביה יורשין בנכסי מלוג וחצי נכסי צאן ברזל, ויורשי הבעל יורשין כתובתה עם חצי נכסי צאן ברזל ויורשי הבעל חייבין בקבורתה הואיל והן יירשו כתובתה כמו שביארנו במקומו. (נחלות, פ"ג ה"ט)
יז. שומרת יבם יש לה למכור וליתן בנכסים שנפלו לה כשהיא שומרת יבם ואין ליבם פירות ואפילו בנכסי צאן ברזל שהכניסה לאחיו עד שיכנוס, מתה כשהיא שומרת יבם יורשיה מאביה יורשין נכסי מלוג שלה וחצי נכסי צאן ברזל ויורשי הבעל יורשין כתובתה וחצי נכסי צאן ברזל, ויורשי הבעל חייבין בקבורתה.
שומרת יבם כתובתה על כל נכסי בעלה, לפיכך אין היבם יכול למכור בנכסי אחיו בין קודם יבום בין אחר יבום, ואם מכר או נתן מתנה או חלק עם אחיו בנכסי המת בין קודם יבום בין אחר יבום לא עשה כלום, שכבר נתחייבו נכסים אלו לאלמנה לגבות מהן כתובתה.
כנס את יבמתו והניח אחיו פירות מחוברין לקרקע ימכרו וילקח בהן קרקע והיבם אוכל פירותיהן.
הניח פירות תלושין מן הקרקע וכן אם הניח מעות ומטלטלין הכל של יבם, ומשתמש בהן כמו שירצה ואינה יכולה לעכב, שהמטלטלין אין הכתובה נגבית מהן אלא בתקנת הגאונים ואין כח בתקנה זו למנעו מנכסי אחיו ולאסרן עליו באחריות זו שלא ישא ויתן בהם.
יבמה שלא היתה לה כתובה או שמחלה כתובתה זכה בנכסי אחיו ומוכר ונותן כחפצו, וכשיכנוס את יבמתו יכתוב לה כתובה מאה ויהיו כל נכסיו אחראין לכתובתה כשאר כל הנשים שיש להן כתובה. (אישות, פכ"ב הלכות י-יד)
יח. הכונס יבמתו וגירשה אם רצה להחזיר יחזיר מפני שהיא אשתו לכל דבר ולא נשאר עליה שם איסור מפני אחיו כלל לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים. (יבום וחליצה, פ"א הט"ו)
יט. ועוד תקנו חכמים שיהיו כל נכסי הבעל אחראין וערבאין לכתובה, אפילו כתובתה מנה ויש לו קרקע באלפים זהובים הכל תחת שיעבוד הכתובה, וכל שימכור אחר הנישואין מנכסיו אף על פי שממכרו קיים ויש לו למכור כל נכסיו אם ירצה יש לה לטרוף אותן בכתובתה כשיגרשנה או כשימות אם לא תמצא נכסים בני חורין, וכשתטרוף לא תטרוף אלא בשבועה בנקיטת חפץ כדין כל בעלי חובות, ותקנה זו כדי שלא תהיה כתובתה קלה בעיניו. (אישות, פט"ז ה"י)
