משנה י: וְאֵלוּ נֶאֱמָנִין לְהָעִיד בְּגָדְלָן מָה שֶׁרָאוּ בְּקָטְנָן. זֶה כְּתָב יָדוֹ שֶׁל אַבָּא וְזֶה כְּתָב יָדוֹ שֶׁל רַבִּי. וְזֶה כְּתָב יָדוֹ שֶׁל אָחִי. זָכוּר הָיִיתִי בִּפְלוֹנִית שֶׁיָצְתָה בְּהִינוּמָא. וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ. וְשֶׁהָיָה אִישׁ פְּלוֹנִי יוֹצֵא מִבֵּית הַסֵּפֶר לִטְבּוֹל לֶאֱכוֹל בַּתְרוּמָה. וְשֶׁהָיָה חוֹלֵק עִמָּנוּ עַל הַגּוֹרֶן. וְהַמָּקוֹם הַזֶּה בֵּית הַפְּרָס. וְעַד כָּאן הָיִינוּ בָאִין בַּשַּׁבָּת אֲבָל אֵין (אָדָם) נֶאֱמָן לוֹמַר, דֶּרֶךְ הָיָה לִפְלוֹנִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה, מַעֲמָד וּמִסְפֵד הָיָה לִפְלוֹנִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה:
משנה י: במשנה לעיל התבאר שאם יש עדות על אשה שיצאה להנשא בהינומא וראשה פרוע, אנו מחשיבים זאת כראיה לכך שנישאת כשהיא בתולה, וכתובתה מאתים, וכן התבאר שאם בא לפנינו שטר חתום בעדים יש צורך בעדות על אמיתות חתימותיהם של העדים. משנתנו מבארת שבעדויות אלו נאמן אדם להעיד על כך גם אם ראה זאת כשהיה קטן, ואגב כך מביאה אופנים נוספים שבהם מועילה נאמנות זו: וְאֵלּוּ הם העדויות שנֶאֱמָנִין העדים לְהָעִיד בְּגָדְלָן – כשהם גדולים וכשרים לעדות, גם על מַה שֶּׁרָאוּ בְּקָטְנָן, נאמן אדם לומר, זֶה כְּתַב יָדוֹ שֶׁל אַבָּא, וְזֶה כְּתַב יָדוֹ שֶׁל רַבִּי, וְזֶה כְּתַב יָדוֹ שֶׁל אָחִי, ואף על פי שראה אותם כותבים כן כשהיה קטן. וכן נאמן אדם לומר זָכוּר הָיִיתִי בְּאשה פְּלוֹנִית בשעה שנישאת, שֶׁיָּצָאת בְּהִינּוּמָא, וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ – שער ראשה גלוי, והרי זה סימן שנישאה כשהיא בתולה, וכתובתה מאתיים. וְכן נאמן הוא להעיד שֶׁהָיָה אִישׁ פְּלוֹנִי יוֹצֵא מִבֵּית הַסֵּפֶר כשהיינו ילדים, לִטְבֹּל כדי לֶאֱכוֹל בִּתְרוּמָה, וְשֶׁהָיָה חוֹלֵק עִמָּנוּ עַל הַגֹּרֶן – נוטל תרומה בגורן, וזו ראיה שהוא כהן. וְכן נאמן להעיד שהַמָּקוֹם הַזֶּה בֵּית הַפְּרָס הוּא, והיינו מקום שנחרש בו קבר, שעד מרחק של מאה אמה טמא המקום בטומאה דרבנן, מחשש שנגררו שם עצמות, והיה ידוע שבאותו תחום יש מקום מסוים שהוא 'בית הפרס', ולא היה ידוע היכן מקומו המדויק, ונאמן אותו אדם להעיד על פי מה זכור לו בקטנותו היכן הוא בית הפרס, ושאר המקום מוחזק כטהור. וְכן נאמן להעיד עַד כָּאן הָיִינוּ בָּאִין בְּשַׁבָּת, וסומכים עליו להחזיק את אותו מקום כנמצא בתוך תחום שבת. אֲבָל אֵין נֶאֱמָן לוֹמַר שזוכר הוא מקטנותו שדֶּרֶךְ הָיָה לִפְלוֹנִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה, מַעֲמָד וּמִסְפֵּד הָיָה לִפְלוֹנִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה – היתה לפלוני חזקה לערוך 'מעמד ומושב' שעושים בהלוויית המת, או לעשות הספד במקום זה, כיון שדברים אלו שייכים לדיני ממונות, ובזה צריך ראיה גמורה, ואין עדות כזו מועילה [ומכל מקום נאמן הוא להעיד על אשה פלונית שנישאת בתולה כדי שתגבה כתובה מאתיים, כיון שרוב נשים נישאות כשהן בתולות, ומצרפים זאת לדבריו].
