משנה ה: אֵלּוּ מְלָאכוֹת שֶׁהָאִשָּׁה עוֹשָׂה לְבַעְלָהּ, טוֹחֶנֶת, וְאוֹפָה, וּמְכַבֶּסֶת, מְבַשֶּׁלֶת, וּמְנִיקָה אֶת בְּנָהּ, וּמַצַּעַת לוֹ הַמִּטָּה, וְעוֹשָׂה בַצֶּמֶר. הִכְנִיסָה לוֹ שִׁפְחָה אַחַת, לֹא טוֹחֶנֶת וְלֹא אוֹפָה וְלֹּא מְכַבֶּסֶת. שְׁתַּיִם, אֵינָהּ מְבַשֶּׁלֶת וְאֵינָהּ מְנִיקָה אֶת בְּנָהּ. שָׁלשׁ, אֵינָהּ מַצַּעַת לוֹ הַמִּטָּה וְאֵינָהּ עוֹשָׂה בַצֶּמֶר. אַרְבַּע, יוֹשֶׁבֶת בַּקַּתֶּדְרָא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֲפִלּוּ הִכְנִיסָה לוֹ מֵאָה שְׁפָחוֹת, כּוֹפָהּ לַעֲשׂוֹת בַּצֶּמֶר, שֶׁהַבַּטָּלָה מְבִיאָה לִידֵי זִמָּה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִלַּעֲשׂוֹת מְלָאכָה, יוֹצִיא וְיִתֵן כְּתֻבָּתָהּ, שֶׁהַבַּטָּלָה מְבִיאָה לִידֵי שִׁעְמוּם:
משנה ה: כפי שהתבאר לעיל, תקנו חכמים שמעשי ידי האשה שייכים לבעל, תמורת חיובו במזונותיה. משנתנו מבארת מה הם אותם 'מעשי ידים' שצריכה האשה לעשות לבעלה: אֵלּוּ מְלָאכוֹת שֶׁהָאִשָּׁה עוֹשָׂה לְבַעֲלָהּ, טוֹחֶנֶת את החיטים, וְאוֹפָה את הפת, וּמְכַבֶּסֶת את הבגדים, וּמְבַשֶּׁלֶת, וּמֵנִיקָה אֶת בְּנָהּ, וּמַצַּעַת לוֹ את הַמִּטָּה, וְעוֹשָׂה בְּצֶמֶר – טווה עבורו צמר. הִכְנִיסָה לוֹ בנדוניה שִׁפְחָה אַחַת, הרי השפחה עושה במקומה חלק מהעבודות, ולכן האשה עצמה לֹא טוֹחֶנֶת, וְלֹא אוֹפָה, וְלֹא מְכַבֶּסֶת [אך אין האשה יכולה לומר שאותה שפחה תעשה את כל המלאכות במקומה, כיון שלאחר שהכניסה שפחה לבית נמצא שיש צורך לעשות מלאכה עבור שלשה בני אדם, ולא רק לשנים, ולכן יש צורך גם בעבודת השפחה וגם בעבודת האשה (גמרא)]. ואם הכניסה לו שְׁתַּיִם – שתי שפחות, אֵינָהּ מְבַשֶּׁלֶת, וְאֵינָה מֵנִיקָה אֶת בְּנָהּ. הכניסה לו שָׁלֹשׁ שפחות, אף אֵינָהּ מֻצַּעַת לוֹ את הַמִּטָּה, וְאֵינָה עוֹשָׂה בְּצֶמֶר. הכניסה אַרְבַּע שפחות, יוֹשֶׁבֶת בְּקַתַּדְרָא – יושבת לה בכסא מנוחה ואינה עושה שום מלאכה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֲפִילּוּ הִכְנִיסָה לוֹ מֵאָה שְׁפָחוֹת, כּוֹפָהּ – יכול הבעל לחייבה לַעֲשׂוֹת מלאכה בַּצֶּמֶר, כיון שֶׁהַבַּטָּלָה מְבִיאָה את האשה לִידֵי זִמָּה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כשם שאמר רבי אליעזר [במשנה הקודמת] שגם אם הכניסה האשה מאה שפחות חייבת היא לעשות מלאכה בצמר, כדי שלא תהיה בטילה, אַף הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִלַּעֲשׂוֹת מְלָאכָה, יוֹצִיא – יגרשנה וְיִתֵּן לה כְּתוּבָּה, לפי שֶׁהַבַּטָּלָה מְבִיאָה לִידֵי שִׁעֲמוּם – לידי שגעון.
