משנה ה: הַמַּשִּׂיא אֶת בִּתּוֹ. סְתָם, לֹא יִפְחוֹת לָהּ מֵחֲמִשִּׁים זוּז. פָּסַק לְהַכְנִיסָהּ עֲרֻמָּה, לֹא יֹאמַר הַבַּעַל כְּשֶׁאַכְנִיסָהּ לְבֵיתִי אֲכַסֶּנָּה בִכְסוּתִי, אֶלָּא מְכַסָּהּ וְעוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ. וְכֵן הַמַּשִּׂיא אֶת הַיְתוֹמָה, לֹא יִפְחוֹת לָהּ מֵחֲמִשִּׁים זוּז. אִם יֵשׁ בַּכִּיס, מְפַרְנְסִין אוֹתָהּ לְפִי כְבוֹדָהּ:
משנה ה: ציוו חכמים שיתן האדם מעט מנכסיו לבתו כדי שתנשא בו (רמב"ם), והַמַּשִּׂיא אֶת בִּתּוֹ סְתָם, ולא פסק לה סכום מסוים, אפילו אם הוא עני ביותר, הרי זה לֹא יִפְחוֹת לָהּ מֵחֲמִשִּׁים זוּז, שזהו הסכום שנותנים אפילו לכלה עניה מקופה של צדקה. ואם פָּסַק אביה לְהַכְנִיסָהּ עֲרוּמָּה, כלומר, שאינו נותן לה דבר משלו, לֹא יֹאמַר הַבַּעַל כְּשֶׁתָּבֹא לְבֵיתִי, אחר הנישואין, אֲכַסֶּנָּה, אֶלָּא מְכַסָּהּ וְעוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ. וְכֵן גבאי צדקה הַמַּשִּׂיא אֶת הַיְתוֹמָה, לֹא יִפְחוֹת לָהּ מֵחֲמִשִּׁים זוּז, ואפילו אם אין בקופת הצדקה ממון בסכום זה, חייבים הגבאים ללוות כסף כדי לתת ליתומה חמישים זוז אלו. ואִם יֵשׁ בַּכִּיס – אם יש בקופה של צדקה ממון יתר, מְפַרְנְסִין אוֹתָהּ לְפִי כְּבוֹדָהּ.
