פרק ז, משנה א: הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִלֵּהָנוֹת לוֹ, עַד שְׁלֹשִים יוֹם, יַעֲמִיד פַּרְנָס. יָתֵר מִכֵּן, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּיִשְׂרָאֵל, חֹדֶשׁ אֶחָד יְקַיֵּם. וּשְׁנַיִם, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה. וּבַכֹּהֶנֶת שְׁנַיִם יְקַיֵּם, וּשְׁלשָׁה יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה:
פרק ז, משנה א: הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִלֵּיהָנוֹת לוֹ – האוסר על אשתו בנדר את ההנאה מנכסיו, ונמצא שאינה יכולה להיות ניזונת ממנו, אם השאיר את הנדר קיים עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם, יַעֲמִיד פַּרְנָס – ימנה אדם שיפרנס אותה [ואף שאסור לו לשלוח שליח שיפרנסנה, יכול הוא לומר שכל מי שיפרנס אותה 'לא יפסיד', ויבינו השומעים שהוא ישלם להם מה שיוציאו לפרנסתה]. יָתֵר מִכָּאן – אבל אם השאיר את הנדר יותר משלשים יום, ולא התירו על ידי חכם, שלאחר זמן זה מתפרסם הדבר ויש בכך בזיון לאשה, יוֹצִיא – עליו לגרשה [אם היא רוצה בכך], וְיִתֵּן כְּתוּבָּה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּיִשְׂרָאֵל – אם היא אשת ישראל, שיכול להחזירה לאחר הגירושין, חֹדֶשׁ אֶחָד – אם קיים את הנדר אפילו חודש אחד או יותר, עד שני חודשים, יְקַיֵּם – אינו חייב להוציאה בגט, שְׁנַיִם – ואם קיימו חודשיים, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה. וּבְכֹהֶנֶת – ובאשת כהן, שלאחר שיגרשנה לא יוכל להחזירה עוד, אם הדירה שְׁנַיִם – שני חודשים או יותר, עד שלשה, יְקַיֵּים, ורק אם השאיר את הנדר שְׁלֹשָׁה חודשים, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה.
