משנה ג: הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא תִתְקַשֵּׁט בְּאֶחָד מִכָּל הַמִּינִין, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, בָּעֲנִיּוֹת, שֶׁלֹּא נָתַן קִצְבָה. וּבָעֲשִׁירוֹת, שְׁלשִׁים יוֹם:
משנה ג: הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא תִּתְקַשֵּׁט בְּאֶחָד מִכָּל הַתַּכְשִׁיטִין, יוֹצִיא מיד וְיִתֵּן כְּתוּבָּה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, בַּעֲנִיּוֹת – באשת עני, חיובו להוציאה הוא באופן שֶׁלֹּא נָתַן קִצְבָּה לנדר, ונאסרה להתקשט בתכשיט זה לעולם, אבל אם קצב את הנדר לשנים עשר חדש, ולא יותר, אינו חייב להוציא. אבל בַּעֲשִׁירוֹת – באשת עשיר, שרגילה להשתמש בתכשיטים יותר, אם הדירה למשך שְׁלֹשִׁים יוֹם, חייב להוציאה, אך בפחות משלשים יום אינו חייב להוציאה.
