משנה ז: הִנִּיחַ אָחִיו מָעוֹת, יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת. פֵּרוֹת הַתְּלוּשִׁין מִן הַקַרְקַע, יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת. הַמְחֻבָּרִין בַּקַּרְקַע, אָמַר רַבִּי מֵאִיר, שָׁמִין אוֹתָן כַּמָּה הֵן יָפִין בְּפֵרוֹת וְכַמָּה הֵן יָפִין בְּלֹא פֵרוֹת, וְהַמּוֹתָר, יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, פֵּרוֹת הַמְחֻבָּרִים בַּקַּרְקַע, שֶׁלּוֹ. וְהַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע, כָּל הַקּוֹדֵם זָכָה בָהֶן. קָדַם הוּא, זָכָה. קָדְמָה הִיא, יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת. כְּנָסָה, הֲרֵי הִיא כְאִשְׁתּוֹ לְכָל דָּבָר, וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא כְתֻבָּתָהּ עַל נִכְסֵי בַעְלָהּ הָרִאשׁוֹן:
משנה ז: משנתנו ממשיכה בענין שעבוד נכסי המת לכתובת אשתו, אף לאחר שהתייבמה לאחיו. הִנִּיחַ אָחִיו המת מָעוֹת, אף הם משועבדים לכתובתה, יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע, שתישאר משועבדת לכתובה, וְהוּא, היבם, אוֹכֵל את פֵּירוֹת אותה קרקע. הניח המת בירושתו פֵּירוֹת הַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע, יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע, וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת. ואם הניח פירות הַמְחֻבָּרִין לַקַּרְקַע, ועדיין לא הגיעו לגמר גידולם, אלא צריכים הם עדיין את יניקת הקרקע, אָמַר רַבִּי מֵאִיר, כיון שהפירות שגדלו עד עתה משועבדים לכתובתה, ומה שיגדל מכאן והלאה שייך לבעל השני ואינו משועבד לכתובתה, לפיכך נוטל הבעל את הפירות כולם כשתסתיים גדילתם, וכדי שלא תפסיד האשה, שָׁמִין אוֹתָן – אומדים את ערך הנכסים כעת, כַּמָּה הֵן יָפִים בְּפֵירוֹת – כמה שווים מחמת הפירות שיש עליהם כעת, וְכַמָּה הֵן יָפִים בְּלֹא פֵּירוֹת – וכמה היה שווים אם לא היו עליהם פירות כלל, וְהַמּוֹתָר – ההפרש שבין שווי הקרקעות לבד לבין שווי הקרקעות עם הפירות שעליהם, הרי הוא משועבד לאשה, ונותן לה הבעל משלו סכום כערך ההפרש הזה, ויִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע – יקנו בערך זה קרקע, שתהיה משועבדת לכתובת האשה, וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת מאותה קרקע. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אין מטלטלין של המת משועבדים לכתובת אשתו, אלא אם כן תפסה אותם בחיי הבעל כדי שיהיו משועבדים לה, ולכן, פֵּירוֹת הַמְחֻבָּרִין לַקַּרְקַע, שדינם כקרקע, שֶׁלּוֹ [ובגמרא מבואר שיש לגרוס 'שלה'], וְאילו פירות הַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע, שדינם כמטלטלין, כָּל הַקּוֹדֵם בָּהֶן לתופסם, זָכָה בָּהֶן, קָדַם הוּא – בעלה השני, זָכָה, קָדְמָה הִיא, זכתה בהם לגבי זה שהם משועבדים לכתובתה, ולכן יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע, וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת. כְּנָסָהּ – נשא היבם את יבמתו, הֲרֵי הִיא כְּאִשְׁתּוֹ לְכָל דָּבָר, וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא כְּתוּבָּתָהּ עַל נִכְסֵי בַּעֲלָהּ הָרִאשׁוֹן.
