המשך משנה ג: אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ מַקְדִּימִין (וְלֹא מְאַחֲרִין), מֻתָּרִין בְּהֶסְפֵּד וּבְתַעֲנִיּוֹת וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵימָתַי, מְקוֹם שֶׁנִּכְנָסִין בַּשֵּׁנִי וּבַחֲמִישִׁי. אֲבָל מְקוֹם שֶׁאֵין נִכְנָסִין לֹא בַּשֵּׁנִי וְלֹא בַּחֲמִישִׁי, אֵין קוֹרִין אוֹתָהּ, אֶלָּא בִּזְמַנָּהּ:
כפי שהתבאר, בני הכפרים מקדימים את קריאת המגילה ל'יום הכניסה', אך אינם מאחרים את יום הקריאה לאחר י"ד באדר. אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ מַקְדִּימִין (וְלֹא מְאַחֲרִין), מכל מקום מֻתָּרִין בימים אלו בְּהֶסְפֵּד וּבְתַעֲנִיּוֹת, וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים – אם נתנו בימים אלו מתנות לאביונים, יצאו ידי חובה, אבל משלוח מנות אינו נוהג אלא בזמן סעודת פורים, וסעודת פורים נעשית בזמנה ואין מקדימים אותה.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵימָתַי – מתי התירו לבני הכפרים להקדים את קריאת המגילה, במְקוֹם שֶׁנִּכְנָסִין לערים הגדולות בַּשֵּׁנִי וּבַחֲמִישִׁי, לקריאת התורה, אֲבָל מְקוֹם שֶׁאֵין נִכְנָסִין לֹא בַּשֵּׁנִי וְלֹא בַּחֲמִישִׁי, אף בכפרים אֵין קוֹרִין אוֹתָהּ אֶלָּא בִּזְמַנָּהּ:
